תמונה של אורות מותאמת לטקסט:לא אכפת לי מה חושבים עלי

לא יודע מה איתכם – לי כבר לא אכפת מה חושבים עלי!

15.8.12   06:13

לפני למעלה משנתיים הבנתי את המשמעויות וההשלכות הגדולות ביותר של התהליך אליו נכנסתי.
הבנתי שכשאני משתנה אני מפר הסכמים לא כתובים עליהם חתמתי לפני שנים ארוכות עם עצמי ועם האנשים שהיו סביבי. הבנתי גם שההסכמים האלה שנתנו לי ערך רב במשך שנים מהווים עבורי מכשולים גדולים מאוד בדרך להיות הסופר-מן שתמיד רציתי להיות.

מצד אחד אני רוצה להיות אדם טוב ומוצלח יותר, שזה אומר שאני צריך להתחיל להתנהג בצורה שונה, כשמצד שני אני עדיין רוצה לספק את כל הצרכים שלי, ביניהם אהבה וקבלה של הסביבה אותי. הסיכון היה שאם אתחיל להתנהג בצורה שונה אולי לא אהיה מספיק טוב ואמצא את עצמי במקרה הטוב קבור תחת ערימות של ביקורת סביבתית. למדתי גם שלפני המון שנים התחלתי להתנהג בצורה מסוימת וסיגלתי לעצמי זהות רק כדי שזה לא יקרה ופתאום כשבא לי לקלף את המסכות האלה אני עומד בפני קושי עצום כיוון שנוצר אצלי פחד שאשאר לבד.

אז איך זה שבכל זאת החלטתי שלא אכפת לי מה אחרים חושבים עלי?

אווו, כאן נכנס מודל התקשורת האוניברסלי!
המודל הזה הוא אחד הדברים המעניינים ביותר שנתקלתי בהם אי פעם כי הוא מסביר בצורה פשוטה ומדויקת את ההבדלים המהותיים ביותר בין כל בני האדם בעולם!

תהיו מרוכזים כי אני הולך להסביר את הדרך בה אני רואה את המודל הזה ואני הולך לעשות את זה רק פעם אחת!

זה הולך ככה:

בשטח מסוים, כל מקום בעולם, ישנה מציאות אובייקטיבית וזאת בתנאי שאין שם שום יצור חי!
במצב כזה ישנו מצב נתון אך ללא אף גורם שיספר את הסיפור האישי שלו על מה שקורה סביבו כך שהמקום הזה אינסופי והוא מתקיים ללא גבולות.

נניח שבשלב הבא הכנסנו לשם מישהו, ועכשיו אנחנו מבקשים ממנו לחוות את החוויה של להיות במקום הזה. הדרך היחידה בה הוא יכול לקלוט מידע מבחוץ ובכך לחוות את השטח היא בעזרת שימוש בחמשת החושים. הוא צריך להתבונן, להקשיב, להריח, לטעום ולחוש את המקום. כאן נוצר הפער בפעם הראשונה בינו לבין כל אדם אחד. אין שני דברים זהים בטבע! לכל אחד יש עיניים שונות שרואות בצורה שונה צבעים וצורות, מבנה אנטומי שונה של אוזניים שקולטות צלילים באופן שונה וכן הלאה. ומה לגבי אדם חירש, או עיוור, או טטרן? ומה לגבי מיקום שונה של אנשים? אז כבר נוצרים פערים גדולים יותר ויותר בקליטת המידע בינו לבין כל אדם אחר.

הרי אדם אחד יכול לומר לשני "אני פה ברחוב ליד הבית הכתום" כשהשני יאמר לו "אין ברחוב הזה בית כתום" כשבעיקרון שניהם צודקים – כל אחד רואה את הבית מצד אחר ולכן הם לא יודעים שהם מדברים על אותו בית.

בשלב השני כל המידע שנקלט ע"י החושים עובר דרך הפילטר שנקרא אגו. בניגוד מוחלט לשם הנוראי שיצא לו, האגו הוא אחד הכלים החשובים והשימושיים ביותר של כולנו. זהו החלק הלומד שנמצא בכולנו ובזכותו אנחנו לא צריכים לקום כל בוקר וללמוד מחדש מי אנחנו, היכן אנחנו נמצאים ומה זה הדבר הארוך הזה עם השערות בקצה ומה עושים איתו, ואני מתכוון למברשת שיניים כמובן.
האגו זוכר לא רק חפצים אלא את כל המשמעויות של כל מה שנחשפנו אליו במהלך החיים ומכיוון שכל אחד מאיתנו חווה באופן שונה את החיים מבחינה פיסית (ראה, שמע וחש בצורה שונה) לכן גם מערכת הפרשנויות של כל אחד מאיתנו לכל דבר בעולם היא שונה.

לדוגמה אדם שגדל במשפחה בה האבא היה יזם שהצליח יפרש לקיחת סיכונים כהנאה לעומת אדם אחר שאבא שלו נכשל שיפרש לקיחת סיכונים כדבר שאסור לעשות.
וזה הרבה יותר מורכב וסובייקטיבי מזה, ישנו סיפור על שני אחים תאומים שגדלו בבית בו האב היה נרקומן ועבריין שהיה נכנס לכלא כל כמה זמן וכשהיה יוצא היה מתעלל בילדים ובאימא.
כשהתבגרו הילדים אחד מהם הלך בעקבות אביו והפך לפורץ ונרקומן והשני לעו"ד מצליח שנלחם על מנת לוודא שפושעים כמו אביו ואחיו ישלמו על מעשיהם.
כששאלו את הבן הנרקומן איך זה שהוא הגיע לאן שהגיע הוא אמר: "עם אבא כזה לא הייתה לי שום ברירה אחרת", וכששאלו את העו"ד את אותה השאלה הוא אמר "עם אבא כזה לא הייתה לי שום ברירה אחרת".

בסופו של דבר מה שזה אומר זה שכל אדם מפרש את מה שקורה סביבו דרך המוגבלויות הפיסיות שלו ודרך פילטרים של משמעויות אותן הוא למד במהלך החיים.

המסקנה המתבקשת היא – אנשים לעולם לא חושבים עליכם דברים מסוימים בגלל שאלה מי שאתם, הם חושבים עליכם את הדברים האלה בגלל שאלה מי שהם! בגלל שיש להם מוגבלויות פיסיות מסוימות ופרשנויות מסוימות ואתם פשוט מזכירים להם דברים שהם כבר מכירים מהעבר, לכן הם מתייגים אתכם על סמך אותם דברים רק כדי שיהיה להם קל יותר לתקשר עם העולם ולהתמודד עם מליוני הגירויים שנמצאים סביבם בכל רגע נתון מבלי לקרוס תחת העומס.
תחשבו איך הייתם מרגישים אם הייתם פותחים אקספלורר וכל המידע ברשת האינטרנט היה זורם אליכם ללא שליטה, לא הייתם מבינים כלום. לכן קיימים הפילטרים האלה.

עם ההבנה הזאת, ועם ההכרות שלי עם עצמי כאדם שרוצה להתפתח על מנת להשפיע לטובה על אנשים אני מרשה לעצמי להשתנות לאט לאט ולהפוך להיות הסופר-מן שתמיד רציתי להיות, הרי זה ממש לא ענייני מה אחרים חושבים עלי. זה עניינם בלבד.

 

(Visited 87 times, 1 visits today)