stockimages freedigitalphotos.net

חוק שכזה – המסקנות החשובות ביותר מגיעות בסוף

31/10/12 11:23

 

חוק שכזה – המסקנות החשובות ביותר מגיעות בסוף

עבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שהתעוררתי בשעה כל כך מאוחרת, זה דווקא כיף לא נורמלי בהתחשב בעובדה שכל הלילה הייתי מפוצץ באדרנלין ועוד הורמונים רבים שמעוררים שמחה בלב אדם. אפשר לומר שהם די הפריעו לי לישון. את הדקות האחרונות אני מעביר בין התבכיינות על שרירים תפוסים וכואבים לבין צחוק בלתי נשלט. אפילו חשבתי שאקרא לפוסט הזה "חחחחחחחח" אבל בסוף ויתרתי על הרעיון.

והכל בכלל התחיל בשנה שעברה, כשחזרתי מאיטליה שם הייתי בסדנה של טוני רובינס והחלטתי שאני מאתגר את עצמי ויוצא למירוץ נייקי 2011.

הייתי טירון, זה נכון, עשיתי שטויות באימוני ההכנה וכך את רוב המירוץ קפצתי על רגל אחת כי ברך ימין שלי נתפסה ולכן החלטתי שבמירוץ הבא אני עושה את זה נכון.

"השנה" כך אמרתי, "אני אבנה את תהליך ההכנה למירוץ בצורה מסודרת ואשפר את התוצאה משנה שעברה ב-10 דקות". אגב, התוצאה הייתה 00:54:31 ל-10 ק"מ.

וכך, לפני כ-4 חודשים התחלתי לצאת לריצות בוקר ארוכות ומהנות בפארק או בחדר הכושר כאשר אני מתכנן כל ריצה מראש על פי סרגל מאמצים.

נשמע מושלם? אז זהו שלא.

בתוך תקופת האימונים היו חגים בהם היה קשה מאוד להתאמן וגם לפעמים לא היה לי חשק להתאמן. כבר ראיתי איך לאט לאט אני שומט את המטרה, מוותר עליה, לא נלחם עליה בכל הכוח.

בנוסף לכל אלה חליתי בשבוע שלפני המירוץ כך שחוץ מריצה קלה של מספר קילומטרים ועוד הליכת שחרור יום לפני המירוץ לא התאמנתי בכלל.
וכך, שמחתי לקראת ההפנינג שלפני ההזנקה אך הייתי סקפטי ופסימי בנוגע לתוצאה.
אפילו תדרכתי חבר אלוף שקוראים לו אמיר שרץ איתי כבר שנה שנייה שלא יחכה לי כי אני בטח ארוץ לאט ממנו ואני לא רוצה לדפוק לו את התוצאה.

יצאתי מהבית יחד עם אמיר לעבר כיכר רבין.

מבחוץ חיוך אדיר ומבפנים כל הדרך לנקודת ההזנקה עשיתי בילד-אפ לאכזבה. טעות נוראית. עד שלמזלי נזכרתי שאני יכול לתקן אותה. לא סתם בחרתי לי כינוי למספר החזה!

אני עומד עם אמיר כשסביבנו אלפי אנשים, 5 מטר מנקודת ההתחלה ו-3 דקות לפני ההזנקה, ואני מבין שעכשיו זו ההזדמנות היחידה שנותרה לי לשנות את המצב הפנימי שלי כי במקום בו אני עומד כבר אין לי מה להפסיד. עצמתי עיניים ודמיינתי, ראיתי את עצמי קורע את המסלול, רץ בכל הכוח ומגיע לקו הסיום אחר 44 דקות כשאני מאושר עד השמיים ובגוף שלם כמובן. בלתי ניתן לעצירה!
האנרגיות השתוללו לי בגוף, הרגשתי שאני זורח.

ואז הגיעה ההזנקה.

כבר בחצי קילומטר הראשון אמיר השיג אותי, נפתח בינינו פער של כ-100 מטר. רציתי להגביר קצב אבל ידעתי שאם אעשה זאת מתוך לחץ אני אכשיל את עצמי. קול פנימי אמר לי "תקשיב לגוף, תקשיב לקצב הטבעי והכל יהיה בסדר". לקחתי עוד חברה טובה למסע ושמתי לי סט של הדי.גיי המדליקה ביותר בתל אביב – DJ WINNIE POOTZ האלופה, התחברתי לביט ולזרימה של המיקס וככל ששחררתי יותר שליטה המצב הלך והשתפר ופתאום אני ליד אמיר ואנחנו רצים יחד.

כל קילומטר אנחנו מגבירים מהירות. שמרנו אחד על השני. הרגשנו שאם כבר לנצח, אז לנצח יחד זה הכי כיף.

ואז באמצע הקילומטר התשיעי, כשעוד קילומטר וחצי לפני – זה קרה. התחיל להתנגן פתאום שיר שמעולם לא הקשבתי למילים שלו. כנראה שלא הייתי פתוח להכיל אותו כי תמיד כשהיה מגיע תורו בפלייליסט הייתי מעביר אותו.
זה היה: Faithless – I want more, והמילים YOU KNOW HOW I LOVE THAT STUFF הידהדו לי בתוך המוח, הרגשתי שהזמר צורח לי לתוך האוזניים את מה שהנשמה שלי מבקשת ממני וזה הטעין אותי בעוד אנרגיות, פתחתי מבערים והרגשתי שאם לא יפתח מאחורי מצנח כמו של מטוסי קרב לעולם לא אוכל לעצור.

הגעתי לקו הסיום בשאגה!!

בסוף לא הצלחתי לשפר ב-10 דקות, מה שחשוב זה שאני יודע שנתתי את כל מה שיש לי ושלמרות הכל הצלחתי לעשות את השינוי ברגע האחרון ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר שיכולתי – דרך מרתקת!!
השיפור בתוצאה הוא רק הבונוס (זמן סיום – 00:48:10 סה"כ שיפור של 06:21 דקות)!!

האמת היא שאני לא שונה מאף אחד. אני לא טוב מאף אחד. כל מה שאני עושה כולם יכולים לעשות. כך שאם גם לכם קורה שאתם מרימים ידיים ושחסרה לכם מוטיבציה, שאי ודאות עוטפת אתכם ואתם מעדיפים להשתמש רק בחלק מהפוטנציאל שלכם, אם אתם לא בטוחים שאתם יודעים איך לשנות את המצב דעו שלא משנה כמה עמוק אתם בתוך התהליך, גם אם אתם שנייה לפני הסוף – אתם יכולים לעשות את זה בענק, הפתרונות נמצאים ממש לידכם כל הזמן וגם אני כאן כדי לעזור לכם כמו שאמיר היה שם בשבילי.

תודה רבה לך דוקטור יקר, בלעדיך המירוץ הזה לא היה נראה אותו דבר!

אנחנו כבר נתראה ביעד הבא – חצי מרתון ג'ילט תל אביב. רק 21 ק"מ 🙂

(Visited 18 times, 1 visits today)