כשהשינוי באורח החיים לא מצליח

אישה מתבוננת על המשך הדרך

למי מאיתנו זה לא קרה לפחות 10 פעמים בשנתיים האחרונות?

רצינו משהו (לעשות ספורט, לאכול את הדברים הנכונים בצורה מסודרת ואחראית או אפילו לעשות חמש דקות מדיטציה כל בוקר), הגדרנו אותו כמטרה והיינו מאוד נחושים ורציניים כשהצהרנו על כך מול עצמנו ומול האנשים הקרובים אלינו. הבטחנו לעצמנו שהחל ממחר בבוקר אנחנו נעשה הכל כדי שזה יקרה.

ואז הלכנו לישון, וכשקמנו בבוקר המשכנו לעשות בדיוק את אותו הדבר שעשינו יום קודם. טוב, לא בדיוק את אותו הדבר, אלא את אותם דברים רק באופן יותר מיואש ומתוסכל, כי ברגע האמת לא פעלנו כמו שציפינו מעצמנו. מוטיב האכזבה נכנס כרעש רקע שמפריע לנו לבצע גם את הפעולות שאותן אנחנו רגילים לבצע, וגורם להידרדרות גם בתוצאות הפשוטות ביותר. אפקט כדור השלג במלוא תפארתו.

אז נכון, לא תמיד זה בדיוק מה שקורה. לפעמים אנחנו כן פועלים בדיוק כמו שתכננו לפעול, ובכל זאת לא נצפית שום התרחשות חדשה או תוצאה בטווח המיידי או בטווח הזמן הבינוני, וגם אז הסימפטומים שציינתי חוזרים.

מתסכל?

תלוי.

במה זה תלוי?

תלוי בנו! תלוי במה אנחנו מאמינים, איך אנחנו חושבים וכיצד אנחנו בוחרים להסתכל על עצמנו ועל העולם. ניתן לחלק את הבעיה הזאת למספר חלקים.

זה מתחיל מנקודת המוצא

כבר שנים שאני מלווה אנשים בתהליכי התפתחות, וכמובן שגם עובר אותם בעצמי. אם יש משהו שאני יכול לומר מתוך הניסיון הרב שלי (ואני הולך להיות קצת ביקורתי עכשיו, גם כלפי עצמי) הוא שאנחנו לא הגיוניים.
כשיש לנו את כל הפוטנציאל הרגשי לפעול, כשאנחנו שמחים, מרוכזים, בעלי ביטחון עצמי ומשאבים כמו זמן וכסף – אנחנו בוחרים להישאר במקום! כי הרי למה לזוז ממקום שטוב לנו בו?

אז מתי אנחנו כן בוחרים לשנות? כמעט תמיד כשאנחנו נמצאים בדיוק במצב ההפוך.
אני רואה פעם אחר פעם איך אנשים רבים (שוב, כולל גם אותי) מייצרים מציאות כזאת שכשהם מקבלים את ההחלטה לשנות אותה זה כבר בגדר להציל את עצמם מהחיים שלהם.
מקומות חסרי אנרגיה, של כאב, מצבי משבר נפשי, פיסי או כלכלי. ההחלטה מתקבלת כשמנוע המוטיבציה החזק ביותר הוא התסכול מהחיים עצמם. בעצם, אם נסתכל על זה מכיוון מעט שונה יותר חשוב לנו שהסבל יפסק מאשר שהאושר יתחיל. במצב כזה יש תלות עצומה בתוצאה כי לפי מה שאנחנו חווים באותו רגע מדובר ממש בגאולה ולא בהגשמת מטרות.

יש שתי דרכים רלוונטיות לפתרון של מצב כזה. הראשונה היא להכניס את חוויית המציאות הקשה לפרופורציות. בכל פעם שאנחנו נמצאים במצב מצוקה אנחנו חווים מחסור, אנחנו מתבוננים במה שאין לנו בחיים. עלינו להפוך את נקודת ההסתכלות שלנו (לעיתים אף במאמץ רב) כדי לראות את השפע שקיים בחיינו לצד אותו מצב בעייתי. בכל פעם שאני נמצא במקום כזה אני נזכר במשפט שמישהו אמר לי פעם – הצרות שלך הן החלומות של אנשים אחרים. המשפט הזה מיד מאפס אותי כי הוא עוזר לי לחפש ולמצוא את נקודות השפע של חיי. כשאנחנו חווים שפע משתחרר מטען אנרגטי פנימי עצום שהוא חזק יותר מכל רמת מוטיבציה אשר מנוהלת ע"י מצוקה, ואז מתאפשר לנו לעשות את השינוי הרצוי מתוך אותם המשאבים שאותם ציינתי קודם.

הפתרון השני הוא לוודא שתמיד יש לנו מטרות בחיים, וממש לא משנה איזה, כי עדיף שיהיו מטרות כלשהן מאשר שלא יהיו מטרות בכלל. אני יודע שמה שאני כותב כאן סותר את דרך הפעולה של רובנו, למעשה לעיתים המצב בעייתי אף יותר. שנים ארוכות של התפתחות מתוך מצוקה גורמת למחלה המסוכנת ביותר – הנמכת ציפיות מעצמנו ומהחיים שלנו.
לעומת זאת כשאנחנו מוודאים שתמיד יש לנו מטרות והציפיות שלנו גבוהות אנחנו יכולים להניע את עצמנו לשינוי באורח החיים, ולהשיג את אותן מטרות גם כאשר החיים שלנו טובים ורגועים. אנחנו לא צריכים ליצור סיבות נוראיות כדי להוביל שינוי, אנחנו יכולים להניע אותו באופן פרו-אקטיבי בצורה יעילה יותר כאשר אנחנו בטוב.
הגיע הזמן להפוך את ההתניה המתסכלת שגורמת לנו לצעוק "שינוי!" כשרע, ולהפוך אותה לשאגת "הגשמת חלומות!!!!!" כשממש טוב. אז תגדירו מטרות כך שבפעם הבאה שאתם מרגישים שממש טוב לכם תוכלו לנצל את ההזדמנות. נצלו יום טוב כדי להפוך את יום המחרת ליום טוב אף יותר.
כי כשיש לנו כוח, יש לנו משאבים, יש לנו פוקוס ועוצמה חסרת גבולות – זה הזמן להוביל את אותם מהלכים בהם אנו צריכים את אותן איכויות. הרי זהו התירוץ האולטימטיבי שלנו.

אם היה לנו ______ היינו עושים/משיגים ______ (השלימו את החסר).

מכירים את המשפט הזה?

חשבתם פעם על כך שהשינוי שאתם רוצים לחולל גדול עליכם?

אני לא מתכוון לזה שהוא גדול עד כדי כך שאתם לא יכולים להוציא אותו לפועל. באמונה שלי, שמוכיחה את עצמה כל פעם מחדש, כל אחד יכול להשיג כל שינוי. אני מתכוון לכך שהשינוי כרוך בכל כך הרבה דברים קטנים שבלתי אפשרי לבצע אותם במקביל.
זה כמו לעשות קנייה שבועית בסופר. אנחנו קונים כמות גדולה של מוצרים ולא תמיד אנחנו יכולים לסחוב את כולם ביחד. אנחנו נחלק אותם לשקיות ונתמודד איתם בחלקים. אם ננסה לדחוס את כולם לאותה שקית, גם במידה ונצליח רוב הסיכויים שבדרך הביתה השקית תיקרע, ונמצא את עצמנו לא רק אוספים את המוצרים מהרצפה ושחלקם אף נהרסו, אלא שגם נשארנו עם שקית קרועה כך שהמצב שלנו אפילו הרבה יותר קשה ואנחנו הופכים למתוסכלים.

בדיוק כמו שאנחנו מחלקים את המוצרים מהסופר לשקיות שונות כך אנחנו גם נחלק את השינוי שלנו למשימות קטנות, כדי שנוכל להתמודד איתם מבלי שהם יקרעו אותנו ובכך אנחנו נצטרך בסופו של דבר לאסוף את השברים.

אחת מהנחות היסוד של ה-NLP היא שאנחנו יכולים להשיג או לשנות כל דבר במידה ואנחנו מחלקים את הדרך למספיק משימות קטנות ופשוטות. האם זה נכון גם לגבי ביצוע פעילות גופנית? ירידה של 30 קילו? הגדלת מאגר הלקוחות בעסק? האינטואיציה שלי אומרת לי שעמוק בפנים אתם יודעים שהתשובה לשאלה הזאת היא "כן!".

אנחנו לא יודעים אבל אנחנו מכשילים את עצמנו באופן אובססיבי

"אחרי החגים" או "ביום ראשון" זו שיטה מצוינת לומר – אני מכריז על זה אבל אני לא באמת רציני.
טוני רובינס מלמד שהחלטה היא החלטה רק אם ביצענו פעולה שמוכיחה אותה, כל עוד לא עשינו זאת יש לנו רק רעיון לגבי ההתנהלות העתידית שלנו. בעצם את ההחלטה האמיתית אנחנו משאירים לאותו רגע עתידי שבו אנחנו כבר אמורים לפעול. נשמע מסובך? תנו לזה רגע לחלחל ובינתיים אני אתן לכם דוגמה.

נניח ואני קונה מניה ב-10 שקלים. שבוע לאחר מכן המניה ירדה ל-8 שקלים והברוקר מתקשר אלי, מציג לי את הנתונים ושואל אותי מה אני רוצה לעשות.
כאן אני מתחיל להתלבט. האם למכור או להשאיר? אם אני מוכר בוודאות הפסדתי 2 שקלים אך אני מוגן מירידה נוספת. אם אני נשאר אני נותן לעצמי הזדמנות להרוויח חזרה את הכסף או סכום גדול יותר אבל אני עדיין נשאר בעמדה בה אני יכול להפסיד.
זאת החלטה שקשה לי לקבל לא משנה איך אני מנסה להסתכל עליה ובסוף אני מחליט להחליט מחר ואני נרגע. מצד אחד נראה שקיבלתי החלטה שמשאירה אותי במצב רגוע, מצד שני המשמעות האמיתית של ההחלטה הזאת היא בדיוק כאילו הייתי מחליט לקנות מחדש את אותה המניה ב-8 שקלים.
מה שהמשל הזה מלמד הוא שלא קיים דבר כזה "אני אחליט אחר כך" או "אני אתחיל מיום ראשון!". החלטות תמיד מתקבלות בזמן אמת. מה גם שכשאנחנו מפעילים את מערכות השיקולים המודעת והלא מודעת אנחנו מתייחסים למצב הנתון ולא למצב העתידי. אנחנו מרגישים באותו רגע שאנחנו יכולים לנצח את האתגר שבשינוי כאשר מתחת לפני השטח מקנן קול מפוחד שגורם לנו לדחות את השינוי המעשי ליום אחר. העניין הוא שאנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה עד אותו "יום ראשון" והאם כשנקום בבוקר באמת יהיה בתוכנו מטען רגשי מספיק חזק כדי להתחיל את מה שחשבנו שנתחיל.

לכן אנחנו צריכים לצמצם את השלבים בדרך ולהתחיל לפעול כבר באותו רגע.

ואם כבר אנחנו מדברים על הנושא הזה בואו נשים את כל הקלפים על השולחן. אם היינו רציניים ב-100% היינו מתחילים מעכשיו, לא מ"יום ראשון". כשאנחנו מצהירים על רגע עתידי אנחנו מאפשרים לעצמנו פרק זמן שבו אנחנו יכולים לחזור בנו ובכך לא להתמודד עם הפחד. במקרים מסוימים אנחנו מנצלים את חלון הזמן שפתחנו על מנת לגרום באופן לא מודע לאותו "יום ראשון" להיות יום גרוע להתחיל בו שינוי.

אם אתם מתעצבנים עלי עכשיו על שאני יוצא מנקודת הנחה שקיים בכם פחד אני מזמין אתכם לעשות ניסוי. הרי לכולנו יש משהו שאנחנו רוצים לשנות ולא עושים זאת. בואו תצהירו עכשיו, באמת ובתמים, שהחל מרגע זה אתם מפסיקים לעשות את אותו דבר שאתם מספרים לעצמכם כבר הרבה זמן שאתם רוצים להפסיק, מוותרים על כל מה שהוא נותן לכם ומתחילים לפעול בצורה שונה לחלוטין שתקדם אתכם לעבר היעד הרצוי שלכם. אני מאמין שאפילו עכשיו, כשאתם רק קוראים את השורות האלה, מתעורר בכם רגש שיותר קרוב לפחד ולחץ מאשר לרגש של שפע ושל השמחה שהייתם חווים במידה והייתם משיגים את המטרה הזאת.

ושני טיפים אחרונים כדי שנוכל לצאת כשידנו על העליונה

כשאנחנו מצהירים על שינוי באורח החיים חשוב שניקח בחשבון שישנם גורמים חיצוניים שמשפיעים עלינו. זה מעולה שיש לנו רעיון, אך האם אנחנו לוקחים בחשבון את זה שתקופת ראש השנה למשל היא תקופה של חוסר שגרה, או שבחורף אנחנו פחות אנרגטיים ומעדיפים להתכרבל מתחת לפוך מאשר להתחיל לרוץ בבוקר כשקפוא בחוץ?
עלינו ללמוד את עצמנו ולהכיר את תקופות השיא והשפל הטבעיות שקיימות בנו ולפתח מודעות עצמית וסביבתית.
עלינו לדעת מתי אנחנו בשיאנו ומתי אנחנו מרוקנים. האם אנחנו אנשי יום או לילה, אנשי קיץ או חורף, אנשים שמעדיפים שגרה או שמתנהלים הכי טוב אל מול חוסר יציבות, האם אנחנו אנשי פעולה או אנשי הגות, האם אנחנו יצירתיים יותר או פרקטיים יותר?
כשנדע את כל הדברים האלה נוכל לדעת בצורה מדויקת יותר מה הפוטנציאל של השינוי באורח החיים עבורנו אל מול נתונים הכרחיים ומתי באמת הכי נכון לנו לפעול לשינוי ההתניות וההרגלים שלנו.

ודבר אחרון, שימו לב לגירויים.
בתהליכי שינוי באורח חיים חשוב לשמור על פוקוס לאורך זמן, כדי לעשות זאת אנחנו נעשה שוב – שני דברים. הראשון, אנחנו נייצר סביבה בה יש מינימום גירויים שעלולים להזכיר לנו מהיכן יצאנו (אם אנחנו עושים דיאטה אנחנו ניפטר מכל הבורקסים שבמקפיא, אם אנחנו מפסיקים לעשן אנחנו נזרוק את הסיגריות, את המצית ואת המאפרה) ונייצר סביבה סטרילית תומכת.
מנגד אנחנו נגדיל את כמות הגירויים שמזכירים לנו את השינוי המיוחל. אנחנו נראה סרטי מוטיבציה, נחפש הדרכות, נקבל ליווי מקצועי, נקרא ספרים בתחום, נכיר אנשים שנמצאים במקום שאליו אנחנו רוצים להגיע ונבקש מכולם שכל הזמן יזכירו לנו מה אנחנו רוצים ושאנחנו יכולים להשיג זאת. יותר מכך, אנחנו נלמד אנשים מה אנחנו עושים ונעביר את הידע והכלים הלאה לכאלה שגם צריכים אותם, כי הדרך הכי יעילה להטמיע תהליכים ולהצליח בהם היא לעזור לאחרים לעבור אותם.

Photo by graur razvan ionut freedigitalphotos.net

(Visited 62 times, 1 visits today)