מטרה ובתוכה חיצים

כשפרויקט מצליח – מלוא מובן המילה!

השבוע שבין ה-25.6.13 לבין ה-2.7.13 היה אחד השבועות המפחידים ביותר איתם התמודדתי בשנים האחרונות. כל אחד מעשרות הדברים אותם הייתי צריך לנהל ולבצע היה כל כך קריטי שחשבתי שטעות אחת קטנה וכל העסק מתמוטט לי על הראש.

הסיפור התחיל בהודעה שלילית שקיבלתי קצת יותר מחודש קודם לכן. בשורה שאילצה אותי לקבל החלטות חדות ומהירות, לוותר על ההתלבטויות חסרות התכלית ופשוט לפעול תוך מסירות להחלטות קודמות שכבר קיבלתי בעבר.

אחת מההחלטות החשובות שהייתי מוכרח לקחת בחשבון היא ההחלטה לעבור דירה, המקום שבו אני לא רק חי אלא גם מקבל את המתאמנים שלי. בעקבות אותה בשורה שהתוכן שלה הוא שאני לא אוכל להקים עסק אותו תכננתי להקים במקום בו תכננתי שהוא יהיה.

אם הייתם מציבים אותי באותה עמדה שלוש שנים קודם הייתי מוותר על הכל, מקלל את העולם ובטח מחפש את כרטיס הטיסה הראשון להודו, אך לא זה מה שקרה הפעם. על אף שאוטוטו לא היה לי היכן לעבוד וההתקרבנות הייתה בהחלט אופציה רלוונטית, בחרתי לשבת על התחת ולשאול את עצמי את השאלות החשובות ביותר שניתן לשאול במצבים כאלה:

1. מה הבעיה?
2. מה הדבר הטוב ביותר שהבעיה הזאת הביאה איתה?
3. איזו הזדמנות הבעיה הזאת הביאה איתה?
4. מה אני רוצה?
5. מה האפשרויות שלי?
6. מה אני הולך לעשות?

אז עניתי במהרה על השאלות והחלטתי – "אני הולך לפתוח משרד במקום אחר! בפעם הראשונה בחיי אני הולך להשקיע כסף ונהל את העסק שלי בנכס מסחרי!" פתאום הבנתי שלא רחוק היום שהרצף שבניתי ב-4 השנים שקדמו לאותו רגע ישבר ושבקרוב יגיע היום שבו אני אשכרה אלך לעבודה.

עם התרגשות ופחד פתחתי יומן וסימנתי לי את התאריכים בהם אני רוצה שהיעדים יושגו. מציאת משרד שמתאים לסטנדרטים שלי, בית ארוז, הובלה לבית החדש, הובלת ציוד למשרד, שיפוץ של המשרד, חיבור לתשתיות, קנייה והשלמת חוסרים, כל היעדים כולל יעד המציין את היום בו אפתח ואקבל את הלקוח הראשון כשהמקום מושלם.

ואז, לכל יעד הגדרתי את השלבים החשובים אשר חייבים להתבצע בכדי להשיג את אותו יעד ותזמנתי את המשימות ביומן. כמובן שהדחיינות קראה לי להצטרף אליה לבירה בים אך הפעם החלטתי להקשיב לבטן ולקחת אחריות מלאה על התהליך ולקדם עניינים. סדר העדיפויות היה ברור. אז פניתי לסגור כבר באותו רגע את ההזמנות הנחוצות, לעשות סקרי שוק ובדיקת מחירים אל מול התקציב (שהגדרתי מראש כמובן), תיאמתי עם אנשי שירות והתקנות את לוח הזמנים והכנתי את כל מה ומי שאפשר וצריך לכבוד הרגעים העתידים לבוא.

ואז הגיע הזמן, הרגע בו הכל יכול לקרוס או להוביל להצלחה חסרת פשרות והפער בין השניים תלוי בין שתי גישות בהן יכולתי לנקוט.
1. הייתי יכול לחזור להיות הבוס, המנהל, זה שמתכנן ומחלק הוראות ופשוט לחרב את התוכנית. הרי מנהל חייב לקבל החלטות ואם כל ההחלטות כבר התקבלו ואין לו מה לעשות מהשעמום הוא עוד עלול לקבל החלטות שרק יעשו בלגן.
2. הייתי יכול להיות פועל פשוט, ראש קטן ולהיצמד לרשימות המטרות והמשימות שכבר ניתנו לי ע"י המנהל ורק לקחת אחריות על הצד המעשי, הביצועי על פי סטנדרטים שהוגדרו לי מראש. וזה גם מה שידעתי שאעשה.

אבל החשש היה גדול, מאוד. המון דברים בפרק זמן כל כך קצר, "אולי הגוף לא יעמוד בכל העומס הזה" חשבתי לעצמי.
וכך בעזרת חברה וקולגה פניתי למנטור, אדם שאני מעריך, וביקשתי את עצתו. הוא היה מדהים, קליל ואופטימי והוא חיזק אותי כשהוא שיקף לי את זה שתכלס זה קטן עלי, הוא הזכיר לי שלכל בעיה יש פתרון והכל יהיה בסדר. אותו מנטור היה קול פנימי שלי והוא ליווה אותי יום אחרי יום בפרויקט תובעני, קשה ומרתק של סוף והתחלה אשר שלובים זה בזה.

אז במשך שבוע ויתרתי על המנהיגות ופעלתי במסירות ובכך הפכתי למנהיג הבלתי מעורער של חיי. מיותר לציין שבמקום בו נדרשות הרבה החלטות רמת הטעויות גדלה, אך רק בזכות הטעויות שעשיתי התוצאה יצאה כל כך מושלמת והים אני כותב את הבלוג הזה מהקוק-פיט הפרטי שלי אחרי שקמתי הבוקר, אכלתי ויצאתי לעבודה.

 

 

20130702_152550 (2)

my office

 

 

(Visited 45 times, 1 visits today)