לחזור לחיים אחרי בגידה של הגוף ולנצח במסע לעבר החלמה הרגשית

ראיון בעיתון מעריב

ראיון בעיתון מעריב בנושא שינויים תזונתיים

כתבה על לימודי טבעונות – עיתון מעריב

ראיון שפורסם בתאריך ה-12.10.14

לקריאת הכתבה באתר מעריב יש ללחוץ כאן.

לקבלת סדרת טיפים וכלים שיעזרו לכם לעבור לתזונה טבעונית בריאה בצורה חלקה ופשוטה יש ללחוץ כאן.

 

ראיון בעיתון מעריב

ראיון בעיתון מעריב (תמונה של דודו כהן – הילה שייר)

ללא חומרים משמרים, האמנם?

ללא חומרים משמרים, האמנם?

ידעתי שעד שלא אראה את זה לא אאמין, לכן החלטתי לנקוט יוזמה ולעשות את הניסוי הזה בעצמי.

ב-1.6.14, בכניסה לתוך הימים הממש חמים של הקיץ, פתחתי חפיסת מרגרינה, הנחתי על צלחת ואת הצלחת הנחתי במקום גבוה כך שלא תפריע לי.
אותו מקום בו הנחתי את המרגרינה זה מקום שאין בו מיזוג, מה שאומר שכשחם בחוץ אז חם שם. ממש חם שם!

האמת? שכחתי מזה לגמרי.
אחרי חודש הייתי אמור לצלם את התוצאה ולהסיק את המסקנות, אבל כנראה שהמיקום בו בחרתי להניח את המרגרינה היה כל כך טוב בלא להפריע לי שלא זכרתי את הניסוי.

באמצע יולי (חודש וחצי אחרי) קלטתי פתאום את הצלחת בזוית העין וניגשתי אליה. לא האמנתי למה שראיתי!
החלטתי שאם זה מה שקרה עד לאותו רגע אני רוצה להאריך את הניסוי בעוד חודש כדי לראות לאן זה יתפתח.

וזו התוצאה: לא קרה כלום!!!

ככה המרגרינה נראתה כשרק פתחתי אותה (1.6.14):

ככה המרגרינה נראית היום (17.8.14):

IMG_20140817_011922

שימו לב שחוץ מזה שהיא הפכה מעט שקופה, ותפסה את הצורה של הצלחת לא קרה לה כלום. לא עובש, לא ריקבון, לא ריח רע.

 

מרגרינה לא תמיד הייתה מרגרינה. היא התחילה את דרכה כשמן צמחי (ובדרך כלל לא מהסוגים המומלצים לחובבי בריאות) שעבר תהליך כימי שנקרא הידרוגנציה (הוספת מימנים) על מנת להפוך אותו לשמן רווי.

למה לעשות את זה? הסיבה הכי טובה היא היציבות של המרגרינה. בשימוש במטבח ובשימוש תעשייתי יש הרבה יתרונות לשמן שנשאר קשה בטמפ' גבוהות, הוא תורם למרקם וליציבות של המזונות בהם הוא נמצא ואם אפשר לייצר אותו בכמויות עצומות ולהוזיל מחירים, מה טוב.

אז מה הבעיה עם זה?
כמה בעיות:
1. זה לא טבעי. זה כל כך לא טבעי שאפילו נמלים, ג'וקים, זבובים, יתושים ואף חיידקים לא מתקרבים לזה. מקסימום אבק. ומה שמצחיק זה שאנחנו דוחפים את זה לגוף בכמויות תוך שאנחנו קוראים לשאר היצורים ששמניתי קודם נחותים ו"טיפשים".
2. בתהליך ההידרוגנציה נוצר במקביל לשומן המוקשה גם שומן מסוג טרנס. שומן טרנס מגביר את הסיכון למחלות לב, מעלה את רמות הכולסטרול מסוג LDL ("הרע") ומוריד את רמות הכולסטרול מסוג HDL ("הטוב") מה שמאיץ היווצרות טרשת עורקים, מוריד את רגישות התאים לאינסולין ועלול להוביל לסכרת (עכשיו אני מעריך יתושים קצת יותר).
3. טמפ' ההתכה של המרגרינה גבוהה מאוד ביחס לשמנים רוויים אחרים (כמו שמן קוקוס למשל, שכשמעט קריר הוא מוצק אך בטמפ' של 25 מעלות הוא נוזלי לחלוטין). עכשיו תחשבו איך נראה בעורקים שומן שנשאר מוצק בטמפ' גבוהה (טמפ' ההתכה של מרגרינה נע בין 33-37 מעלות. זה המון!!).

אז עכשיו כשיש לנו מרגרינה זה כבר הגיוני שאפשר לייצר מוצרים ללא חומרים משמרים. האמנם?

IMG_20140817_011649

כשיש במזון מרגרינה אין צורך להשקיע בחומרים משמרים. המרגרינה עצמה היא חומר משמר.
הרי איך זה הגיוני שמוצר יכול לשבת על מדף שבועות באריזה רגילה (ללא ואקום), וכשאנחנו פותחים את האריזה המוצר טרי לחלוטין?
כל זה בלי חומר משמר? כמובן שבלי חומר משמר, אבל עם הרבה שומן מוקשה שמתפקד בדיוק אותו דבר.

בדיוק כמו שלא הייתי רוצה להיות חיידק שתקוע בתוך אריזה מרשרשת יחד עם עוגה או חטיף כך אני גם לא אוכל מרגרינה ומוצרים בהם יש מרגרינה.
בגלל התקנות אשר מאפשרות ליצרנים לא לכתוב את כל האמת על האריזות זה קצת מאתגר למצוא את החומרים הלא בריאים האלה במזון שאנחנו אוכלים אך עדיין זה די קל.
בד
רך כלל הם מתהדרים בהצהרה *אינו מכיל חומרים משמרים* וכשתסתכלו על תאריך התפוגה תגלו שהוא אמור להישאר טרי עוד שבועות ארוכים קדימה.
אתם יכולים לחפש את צמדי המילים "שומן צמחי" בצירוף צמד המילים "שומן טרנס" ברשימת הערכים התזונתיים.

ועכשיו שאנחנו יותר מודעים לנוכחות של השומן המשמר הזה במזון ולהשפעות שלו על הגוף, נסו לחשוב על זה ולענות לעצמכם בכנות, האם באמת מגיע לגוף שלכם שתכניסו לתוכו "מזון" שרק אבק היה מוכן להתקרב אליו וגם זה בגלל שאין לו אפשרות בחירה והוא נמצא בכל מקום אליו הרוח נושבת?

זה לא בלתי אפשרי לחיות בלי מרגרינה, זה דורש קצת יותר מחשבה ויצירתיות, אבל לפחות זה למען מטרה טובה.

מי שרוצה לדעת על תחליפים למרגרינה מוזמן ליצור איתי קשר.
בינתיים אני אנסה לפתור את הדילמה, אם לזרוק את המרגרינה לפח של הפסולת האורגנית שהולך לקומפוסט או למיחזורית של הפלסטיק.

לבריאות!

 

רעיון עיסקי הוא כמו ריהוט להרכבה עצמית

רעיון עיסקי הוא כמו ריהוט להרכבה עצמית

שמתם לב שבכל הנוגע לרעיונות חדשים, לעיתים הכל כל כך ברור בהתחלה אך לאט לאט נוצר בלגן ותסכול?
הסיבה לכך היא שרעיון טוב הוא כמו קופסת קרטון שבתוכו רהיט להרכבה עצמית.

אם תפתחו את הקרטון תגלו שיש שם את כל החלקים, הברגים, המברגים והמפתחות, הוראות ההרכבה וריח של התחדשות.

הקופסה נפתחה ועכשיו כל מה שנשאר זה להתחיל במלאכת ההרכבה, אבל לא תמיד "בא לנו" ישר לגשת לעבודה, אז אנחנו דוחים, ומתחילים להזיז את הקופסה מצד לצד בבית. לפעמים עובר יום, ועוד יום, ובשלב הזה הריח של ההתחדשות כבר נמוג ונעלם.

נחכה ממש עוד קצת ואיכשהו אחד הברגים יעלם פתאום ואחריו גם הוראות ההרכבה ובסוף גם נשכח למה קנינו את הרהיט הזה בכלל.

כך גם רעיון, הוא תמיד מגיע יחד עם כל המשאבים הדרושים על מנת שנפתח אותו ונהפוך אותו למוחשי.

כשרעיון טוב לפרויקט חדש מתגלה לנו אנחנו יכולים לראות בדיוק איך הוא נראה בסוף הדרך, אנחנו יודעים בדיוק מה הם הצעדים הפשוטים אותם אנו צריכים לעשות כדי להגשים אותו. יחד איתו מתגלים גם כל המשאבים הנחוצים בהם אנו צריכים להשתמש בדרך והחשוב ביותר – הוא מגיע עם סיבה מצוינת שמטעינה אותנו באנרגיה חזקה ובלתי ניתנת לעצירה, מוטיבציה והתרגשות אדירה.

חשוב לנצל את הרגע הזה בו מתגלה הרעיון ולהתחיל לפעול כבר באותו רגע משתי סיבות עיקריות:
1.    לא הייתם רוצים לאבד את החלקים של הרעיון.
2.    ההווה הוא תמיד הרגע היחיד בו אנחנו יכולים לקבל החלטות ולבצע פעולות, העתיד הוא הזמן שאיננו עדיין ולכן חבל לבזבז עליו את הזמן.

לכן, הפעולה המידית שיש לעשות כשמתגלה רעיון היא לכתוב אותו ולהפוך אותו למוחשי.

כל עוד הוא בראש הוא יכול בקלות להסתחרר ולהשתנות ולאבד את המהות שלו ואת האנרגיה שהוא יוצר.

אחרי שכתבתם את הרעיון אפשר לגעת בו, להסתכל עליו, להרגיש אותו, לקפל אותו, לשלוח אותו, לעשות ממנו עוד ועוד עותקים, ואפשר פשוט להתחיל לפתח אותו.
אז קדימה, אל תתנו לי לעכב אתכם.
DO IT NOW!
רוצה לדעת עוד? לחץ כאן על מנת להבין את חשיבותה של ההחלטה בפיתוח רעיונות.

פוסטים רלוונטיים:
כיצד להבטיח את הגשמת הרעיון?

יד משחקת שח מט

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

רבים האנשים שמסתובבים סביבנו כשעמוק בפנים הם יודעים שהם אנשים מוצלחים, אהובים, בעלי פוטנציאל אדיר לשגשג ולפרוח אך עדיין – הם מתוסכלים!

אגב, אם תשימו לב לרגעים בחיים בהם אתם מתוסכלים תוכלו לשים לב שיש קו אחיד בין כולם – יש לכם את הרעיון המושלם, אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות ופשוט לא עושים את זה. תסכול נוצר כאשר אנחנו יודעים את הפתרון לבעיה שלנו ואנחנו פשוט לא משתמשים בו.

ישנן סיבות רבות למה לא לפתח רעיונות. חלקן סיבות רגשיות שנובעות מטראומות שעברנו וחלקן קשורות לפחדים שמשתקים אותנו, אך בין כל אותם הדברים מסתתרת לה האחת שמהווה את המכשול שעומד בין כל אדם צעיר ומוצלח לבין ההצלחה שלפעמים לעולם לא מגיעה – שאננות!

למען ההבהרה – השאננות לא גורמת לנו לוותר על החלומות שלנו. אנחנו עדיין רוצים להיות במקום בו חשבנו שנהיה בעוד שנה. השאננות פשוט גורמת לנו לדחות את הרגע בו אנחנו אמורים לקבל את ההחלטה לעשות את כל מה שנדרש כדי להיות שם. אז אנחנו דוחים ודוחים, לא מתחילים ללמוד בזמן למבחן שידענו מראש שנקבל בו 100 וביום לפני המבחן אנחנו מתוסכלים כי אותו ה-100 מוטל בספק. אנחנו לא מחפשים עבודה בזמן כי אנחנו בטוחים בכישרון שלנו ושאנחנו העובדים המצטיינים של הדור שכל בוס היה מעסיק וכשהטלפונים מהבנק לא מפסיקים לצלצל אנחנו כורעים תחת העומס של משלוח קורות חיים ודילוג מראיון עבודה אחד לשני.

אותו דבר אנחנו עושים גם כשעולה לנו רעיון מצוין לעסק שבהחלט יכול להצליח, רעיון למוצר חדש או לקמפיין שימלא לנו את העסק בלקוחות ויוביל אותנו להגשמת היעדים הכלכליים שלנו.

אז מה יוצר את הפער בין רביצה חסרת תועלת על הספה בסלון לבין פעולה בלתי ניתנת לעצירה כדי להביא רעיון לידי מימוש?
קבלו את האלופה, זאת שלא משאירה לשאננות סיכוי – הדחיפות!

מנגנון הפסיכולוגיה האנושי הבסיסי ביותר בכל הנוגע לקבלת החלטות וביצוע ופעולות מונע מתוך הפחד שלנו מכאב והרצון שלנו לחוות עונג.

השאננות נובעת מכך שבאותו רגע נתון בו אנחנו דוחים את הרצון האמיתי פשוט נוח לנו ואנחנו מפרשים את רגע קבלת ההחלטה כרגע כואב ולכן אנחנו מתרחקים ממנו ("אני צעיר, ואני גם בקושי מעשן. יום יבוא ואני אפסיק"). הדחיפות נובעת מכך שהמקום בו אנחנו נמצאים כבר לא נוח והוא יותר כואב מלקבל החלטה שתיקח אותנו לעבר העונג המיוחל ("השיעול גמר אותי הלילה, בקושי הצלחתי לנשום, הרגשתי שהריאות שלי נקרעות – אני חייב להפסיק לעשן"). אז בואו ותשתמשו בכלי הפשוט הזה במטרה להביא את עצמכם לעבר ההצלחה שאותה אתם כל כך רוצים.

נתחיל בהבנה שהרגע הזה, ההווה, הוא הזמן היחיד בו יש לנו את הכוח לקבל החלטות.

החלטה שאנחנו אמורים לקבל "עוד שבוע" עדיין לא התקבלה ולכן יש סיכוי סביר שאם פחדנו לקבל אותה עכשיו לא נקבל אותה גם בעוד שבוע או אולי אפילו לעולם לא!

מכירים את זה כמוני מרגעים אחרים בחיים?
ברוב המקרים זה עכשיו או לעולם לא. הייתם רוצים לדעת שהרעיון הבא שלכם מוטל בספק?

שהדבר הגאוני הזה שיש לכם בראש ורק מחכה לקבל ביטוי ולשנות לכם ולאנשים סביבכם את החיים לעולם לא יתגשם אם לא תפעלו עכשיו?

תשאלו את עצמכם…

  • מה אני עלול להפסיד לנצח כל עוד אני דוחה עוד ועוד את הרגע בו אני אמור להתחיל ולפעול בנחישות, באחריות ובמחויבות למען ההצלחה שלי?
  • איך זה מרגיש לדעת שכל עוד לא התחלתי את הדרך להצלחה לעולם לא אגיע אליה?
  • מה אני ארוויח שכרגע אין לי ברגע שאקבל החלטה ואתחיל לפעול כדי להרוויח את ההצלחה שלי בהקדם האפשרי?
  • איך ארגיש כשאבין שאני חי את חיי בדיוק כמו שרציתי לחיות אותם?

זכרו שגם הטיל המונחה החכם ביותר שיכול לפגוע בכל מטרה ולא משנה כמה מהירה וחמקמקה היא, לעולם לא יוכל לפגוע במטרה לפני ששיגרו אותו לעברה!

בחירה

כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים

מי שעשה זאת בחייו כבר יודע, ליצור יש מאין זו מלאכה שבה אנו נדרשים לפעול כנגד כל הסיכויים. אך האם זה נכון? ומה הם המחסומים האלה בכלל?

לכל אחד מאיתנו ישנן תפיסות רבות אשר גורמות לנו להאמין שאותו דבר אותו אנו רוצים נמצא מעבר לגבולות המסוגלות שלנו ומתוך כך אין לנו סיכויי להשיג אותו, וישנה הוכחה, הרי זה דבר שאנחנו רוצים, הוא לא קיים בחיינו וגם קשה לנו לבצע את הפעולה שתקרב אותו אלינו.
יש בזה דבר טוב ודבר פחות טוב. הדבר הטוב הוא שהמחסום תמיד פנימי ושאנחנו לא צריכים לחפש את ההתמודדות עם המכשולים החיצוניים אלא למצוא את הדרך להיות חזקים יותר מבפנים. הדבר הפחות טוב הוא שזה מאוד קשה באופן טבעי לראות את עצמנו באותם רגעים בהם אנו חלשים יותר, בדיוק כמו שכשכלב רודף אחרי הזנב של עצמו והוא לא באמת יודע שזה מה שהוא עושה.

אנחנו כל כך רגילים לקלוט את המידע באמצעות איברי החישה כך שאנו לא נותנים הזדמנות לחושים הפנימיים שלנו לפעול ובכך מקטינים את הסיכויים שלנו לפתח את הרעיון הבא מוצלח ככל שיהיה.
הרי העיניים ממוקמות כל כך גבוה בגוף ובחזית הפנים כך שאנו לא יכולים לראות את עצמנו אלא אם אנו יושבים, האוזניים ממוקמות גם הן גבוה אך בצידי הראש – המקום הגרוע ביותר לשמיעה עצמית (קרה לכם פעם ששמעתם את עצמכם בהקלטה וחשבתם לעצמכם "מי זה? זה אני?!"). מבחינת הריח והטעם – אין סיכוי בכלל להשתמש באיברים האלה על מנת לקלוט את עצמנו כיוון שהקולטנים מאבדים רגישותם מול כל גירוי שנמשך זמן רב כך שלעולם לא נוכל לטעום את עצמנו או להריח את הריח הטבעי של גופנו, ולגבי המישוש, גם זה מתעתע. למשל בכל פעם כשאנחנו נוגעים עם היד ברגל אנחנו מרגישים את היד ברגל ואת הרגל ביד ולכן התחושה לא ממוקדת.
כל זה יוצר בלבול מול החושים הפנימיים וגורם לנו לקבל אותם כאמת בלתי ניתנת לערעור.

על מנת לפעול נגד כל הסיכויים ולהצליח להשיג את המטרות שלנו עלינו לבודד את החושים הפנימיים מהחושים החיצוניים ולהתמקד רק בהם ובכך לקבל את היכולת להתמודד עם המחסומים הפנימיים.

פשוט לקחת מספר נשימות, לעצום עיניים, להתמקד פנימה ולשאול –

מה אני רואה בעיניי רוחי כשאני חושב על פיתוח הרעיון שלי?
איזה קולות ומשפטים נאמרים בתוך ראשי?
איזה תחושות עולות בי לנוכח הקולות והמראות?

לאחר שבודדתם את המחסומים הפנימיים שאלו את עצמכם –

מה לא נכון במה שאני רואה ושומע מבפנים?
כיצד אוכל לשנות את ההרגשה שלי?
מה האמת לגבי הרעיון שלי?

ישנם עוד שלבים בדרך לפריצת מחסומים, אך השלב ההוליסטי לבד יכול ליצור מסה קריטית שתוביל לביצוע פעולה שכבר תוכיח את השקריות שעומדת מאחורי המחסום ותיצור מומנטום לביצוע פעולות.

 

 

מיהו אדם רוחני?

 מיהו אדם רוחני?

עבורי אדם רוחני הוא אדם אשר מחפש להשתפר ולהתעלות על עצמו כל הזמן.
זהו אדם אשר רוצה להמשיך וללמוד כיצד הוא משפיע ולהשתמש בידע הזה על מנת להפוך את ההשפעה שלו לחיובית יותר יותר.
אדם רוחני יודע שיש למעשים שלו השלכות ושהוא הסיבה למציאות חייו בכל רגע נתון ולכן הוא בוחר לקחת אחריות על השינוי.
התפיסה הרוחנית אומרת שהשינוי בא מבפנים, כל מה שאנחנו רואים מבחוץ הוא תוצאה והשתקפות של מי שאנחנו מבפנים.

עבור האדם הרוחני הדברים בהם הוא מאמין הם לא פילוסופיה שנחמד לדבר עליה, אלא תפיסת עולם באמצעותה ודרכה הוא מקבל החלטות ופועל באופן מעשי.
מה שמבדיל בינו לבין הפילוסוף ומה שמאפשר לו לחיות על פי תפיסתו היא אמונה אמיתית, כי רק כאשר יש אמונה מתבצעת פעולה הנושאת תוצאות במציאות החומרית.

זה נכון, כולנו שונים, ולכן גם כל אדם רואה מציאות גם בהסתכלות על אותו אותו דבר.

עוד פוסטים רלוונטיים לנושא:

הרוחני זה המעשי החדש

רוצים ללמוד כיצד אנו מושפעים על ידי התת מודע?