פוסטים

בחירה

כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים

מי שעשה זאת בחייו כבר יודע, ליצור יש מאין זו מלאכה שבה אנו נדרשים לפעול כנגד כל הסיכויים. אך האם זה נכון? ומה הם המחסומים האלה בכלל?

לכל אחד מאיתנו ישנן תפיסות רבות אשר גורמות לנו להאמין שאותו דבר אותו אנו רוצים נמצא מעבר לגבולות המסוגלות שלנו ומתוך כך אין לנו סיכויי להשיג אותו, וישנה הוכחה, הרי זה דבר שאנחנו רוצים, הוא לא קיים בחיינו וגם קשה לנו לבצע את הפעולה שתקרב אותו אלינו.
יש בזה דבר טוב ודבר פחות טוב. הדבר הטוב הוא שהמחסום תמיד פנימי ושאנחנו לא צריכים לחפש את ההתמודדות עם המכשולים החיצוניים אלא למצוא את הדרך להיות חזקים יותר מבפנים. הדבר הפחות טוב הוא שזה מאוד קשה באופן טבעי לראות את עצמנו באותם רגעים בהם אנו חלשים יותר, בדיוק כמו שכשכלב רודף אחרי הזנב של עצמו והוא לא באמת יודע שזה מה שהוא עושה.

אנחנו כל כך רגילים לקלוט את המידע באמצעות איברי החישה כך שאנו לא נותנים הזדמנות לחושים הפנימיים שלנו לפעול ובכך מקטינים את הסיכויים שלנו לפתח את הרעיון הבא מוצלח ככל שיהיה.
הרי העיניים ממוקמות כל כך גבוה בגוף ובחזית הפנים כך שאנו לא יכולים לראות את עצמנו אלא אם אנו יושבים, האוזניים ממוקמות גם הן גבוה אך בצידי הראש – המקום הגרוע ביותר לשמיעה עצמית (קרה לכם פעם ששמעתם את עצמכם בהקלטה וחשבתם לעצמכם "מי זה? זה אני?!"). מבחינת הריח והטעם – אין סיכוי בכלל להשתמש באיברים האלה על מנת לקלוט את עצמנו כיוון שהקולטנים מאבדים רגישותם מול כל גירוי שנמשך זמן רב כך שלעולם לא נוכל לטעום את עצמנו או להריח את הריח הטבעי של גופנו, ולגבי המישוש, גם זה מתעתע. למשל בכל פעם כשאנחנו נוגעים עם היד ברגל אנחנו מרגישים את היד ברגל ואת הרגל ביד ולכן התחושה לא ממוקדת.
כל זה יוצר בלבול מול החושים הפנימיים וגורם לנו לקבל אותם כאמת בלתי ניתנת לערעור.

על מנת לפעול נגד כל הסיכויים ולהצליח להשיג את המטרות שלנו עלינו לבודד את החושים הפנימיים מהחושים החיצוניים ולהתמקד רק בהם ובכך לקבל את היכולת להתמודד עם המחסומים הפנימיים.

פשוט לקחת מספר נשימות, לעצום עיניים, להתמקד פנימה ולשאול –

מה אני רואה בעיניי רוחי כשאני חושב על פיתוח הרעיון שלי?
איזה קולות ומשפטים נאמרים בתוך ראשי?
איזה תחושות עולות בי לנוכח הקולות והמראות?

לאחר שבודדתם את המחסומים הפנימיים שאלו את עצמכם –

מה לא נכון במה שאני רואה ושומע מבפנים?
כיצד אוכל לשנות את ההרגשה שלי?
מה האמת לגבי הרעיון שלי?

ישנם עוד שלבים בדרך לפריצת מחסומים, אך השלב ההוליסטי לבד יכול ליצור מסה קריטית שתוביל לביצוע פעולה שכבר תוכיח את השקריות שעומדת מאחורי המחסום ותיצור מומנטום לביצוע פעולות.

 

 

להיות מועצם מהצלחה!

ההיסטוריה של ההצלחות

ההיסטוריה של ההצלחות

בשבוע שעבר קיבלתי עוד הוכחה למורכבות הבלתי מתפשרת של האגו והבנתי שמי שהמציא אותו הוא פשוט גאון.

מעבר לכך שזה תמיד מרתק לדבר עם מישהו ולשמוע על החיים שלו ועל חוויות שחווה ועל סיפורי הצלחה, זה הרבה יותר מרתק לראות איך האגו התחמן מעוור אותו וגורם לו לשכוח את מה שהוא סיפר רגע לפני, כשהוא רק מכוון לעבר עתיד חדש.

זה קורה תמיד, לכולנו.

אנחנו מספרים על תקופות שחווינו קושי ואיך עמדנו בקושי והפכנו ללא פחות מסופרמנים, וכששואלים אותנו איך אנחנו מתכוונים לפתור את הבעיה שכרגע יש לנו בחיים אנחנו שוכחים את ההיסטוריה של ההצלחות ועושים הכל כדי להתחמק מהפתרון בתואנה שזה בלתי הגיוני, בלתי אפשרי ומעבר ליכולתנו.

האמנם?
האם זה באמת בלתי הגיוני שמציאות החיים שאנחנו יוצרים תהיה חזקה מאיתנו?
האם באמת הסיגריות יותר חזקות מהמעשן שקונה אותן ומדליק אותן ושואף אותן לריאותיו שאיפה אחרי שאיפה – מבחירה!!!
האם באמת בלתי אפשרי לעשות שינוי?
האם זה נכון שאדם שמגדיר תוכנית מדויקת, מתמקד בתוצאה ומרכז את כל הכוחות שלו כדי להשיג אותה בהכרח ייכשל בסוף?
והאם פתרון הבעיות שלנו באמת מעבר ליכולותינו?

היכולת היחידה בה אנו צריכים להשתמש כדי לפתור בעיה היא היכולת לחשוב, ואפילו לא בצורה הגיונית. תמיד ניסינו לחשוב בהיגיון ואיכשהו נשארנו בסוף עם בעיות, לכן עלינו לחשוב בצורה הכי לא הגיונית כדי לפתור אותן. שימו לב שהאנשים שהכי השפיעו עלינו והובילו את העולם לפריצות דרך עצומות היו תמיד אלה שחשבו בצורה "לא הגיונית" (כדור הארץ הוא עגול?)
האם חשיבה לא הגיונית באמת מעבר ליכולתנו? אז כן, זה הגיוני, זה אפשרי וביכולתנו להצליח, צריך רק להחליט לשגע את האגו במקום לתת לו לשגע אותנו. בשביל זה חשוב לזכור את ההיסטוריה של ההצלחות ואת מה שכבר עברנו בחיים, את הרגעים האלה שבהם הרווחנו ביושר את תעודת הסופרמן שלנו.
עלינו להסתכל אחורה ולחייך לעבר אותם מקומות בהם כבר גילינו שפחדנו כשרק אחרי שקיבלנו החלטה לפעול גילינו שלא הייתה לנו מלכתחילה שום סיבה הגיונית לפחד.

המשיכו מכאן ישירות לעמוד בו תלמדו ליצר את רשימת המסקנות משנות החיים שלכם!

מחשבות טורדניות מפריעות לך להתמקד בעבר החיובי?
קשה לך למצוא אפילו רגע אחד טוב
?

זו סיבה מצוינת להתחיל לייצר חוויות עוצמתיות כדי שבעתיד שלך תוכל להסתכל לעבר ולראות שם הצלחות!

ולאישה אחת יקרה ששיחה ארוכה איתה שחררה לי את מחסום הכתיבה שליווה אותי בשבועות האחרונים – תודה על כך שבלי לשים לב הפכת למקור להשראה……  

תמונה של קוף

אדוני, למה יש לך קוף על הכתף???

23.08.12 06:07

גם לך יש תחושה כזאת כאילו שיש לך קוף על הכתף בעל צרכים רבים כל כך שאין לך ברירה אלא להתייחס רק אליו תוך ויתור על הצרכים והרצונות שלך?

אם כן אז חשוב לי להבהיר לך שזה לא במקרה ושזה לא דבר נדיר, כך שאין צורך שזה יגרום לך להרגיש שמשהו אצלך לא בסדר.
אני יכול להבין את זה שלהרבה אנשים זה יכול להיות מוזר, במיוחד כי אנחנו זוכרים שקוף על הכתף זה הקטע של מרקו אבל לא אצלנו, אנחנו יודעים שמדובר בקוף אחר.

בגישות שונות אנחנו מכירים את הקוף כ-"שדון", כ-"ילד פנימי", כ-"החבר הרע", כ-"שוטר פנימי" כשבסך הכל כולם יחד מייצגים את אותו חלק אולי החשוב ביותר בהתפתחות שלנו שנקרא אגו.

זה נכון שיצא לאגו שם רע בתור זה שגורם לנו לריב, להיסגר ולקיים דפוסי התנהגות שליליים, אבל זה רק בגלל שלא הבנו לחלוטין את המהות שלו.
לאחרונה שמעתי תיאור מצוין לתפקיד החיובי של האגו.
באחת מההדרכות בלימודי הקבלה התבקשתי לחשוב מה היה קורה אם הייתי משחק כדורסל נגד ילד קטן שבקושי יודע לכדרר והוא נמוך ממני במטר ואיך הניצחון היה מרגיש לי לאחר שידעתי מראש שאני עומד לנצח בכל מקרה. כמובן שמבחינתי זה היה מרגיש חסר טעם, משעמם ואפילו מיותר. וכשנשאלתי למה עניתי שאני צריך אתגר אם אני רוצה להיות מסופק מהניצחון שלי.

באותו רגע כבר הבנתי לבד מה הכיוון. התפקיד של הקוף או האגו הוא לוודא שבאופן יומיומי, כל דקה בחיים אני בהתמודדות מול יריב בעל כוח שהוא טיפה יותר חזק ממני. הוא בסך הכל טיפה יותר חזק ממני בדיוק כמו שהוא בסך הכל טיפה יותר חזק מכל אחד אחר בעולם כיוון שהוא נועד להיות מנוצח אם רק אתאמץ להביס אותו.
הרי החיים הם משחק, ובמשחק חייב להיות יריב מאתגר שההתמודדות מולו אמורה להוביל אותנו למקום טוב יותר בחיים,  ובמידה והתעמתנו איתו ולא ניצחנו אנחנו תמיד יכולים לראות את השידור החוזר כדי ללמוד את השיעור, להבין איפה לא פעלנו נכון ובכך להתחזק בפעם הבאה ולבוא לסיבוב הבא מוכנים יותר.

הקוף רוצה להרגיל אותנו לתרבות ה-"צ'יטים" (קודים אשר מקנים יתרון לשחקן במשחקי מחשב – מלשון רמאות), שזה מהדברים ההרסניים ביותר שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו. אנחנו אומנם יכולים "לנצח" את המשחק, אך ללא כל סיפוק ותחושת התעלות והתפתחות.
הרי המטרה של כל המטרות היא האושר, כך שזה לא משנה אם השגנו את התוצאה החיצונית, כל עוד אנחנו לא מאושרים – נכשלנו!

 

תמונה של אורות מותאמת לטקסט:לא אכפת לי מה חושבים עלי

לא יודע מה איתכם – לי כבר לא אכפת מה חושבים עלי!

15.8.12   06:13

לפני למעלה משנתיים הבנתי את המשמעויות וההשלכות הגדולות ביותר של התהליך אליו נכנסתי.
הבנתי שכשאני משתנה אני מפר הסכמים לא כתובים עליהם חתמתי לפני שנים ארוכות עם עצמי ועם האנשים שהיו סביבי. הבנתי גם שההסכמים האלה שנתנו לי ערך רב במשך שנים מהווים עבורי מכשולים גדולים מאוד בדרך להיות הסופר-מן שתמיד רציתי להיות.

מצד אחד אני רוצה להיות אדם טוב ומוצלח יותר, שזה אומר שאני צריך להתחיל להתנהג בצורה שונה, כשמצד שני אני עדיין רוצה לספק את כל הצרכים שלי, ביניהם אהבה וקבלה של הסביבה אותי. הסיכון היה שאם אתחיל להתנהג בצורה שונה אולי לא אהיה מספיק טוב ואמצא את עצמי במקרה הטוב קבור תחת ערימות של ביקורת סביבתית. למדתי גם שלפני המון שנים התחלתי להתנהג בצורה מסוימת וסיגלתי לעצמי זהות רק כדי שזה לא יקרה ופתאום כשבא לי לקלף את המסכות האלה אני עומד בפני קושי עצום כיוון שנוצר אצלי פחד שאשאר לבד.

אז איך זה שבכל זאת החלטתי שלא אכפת לי מה אחרים חושבים עלי?

אווו, כאן נכנס מודל התקשורת האוניברסלי!
המודל הזה הוא אחד הדברים המעניינים ביותר שנתקלתי בהם אי פעם כי הוא מסביר בצורה פשוטה ומדויקת את ההבדלים המהותיים ביותר בין כל בני האדם בעולם!

תהיו מרוכזים כי אני הולך להסביר את הדרך בה אני רואה את המודל הזה ואני הולך לעשות את זה רק פעם אחת!

זה הולך ככה:

בשטח מסוים, כל מקום בעולם, ישנה מציאות אובייקטיבית וזאת בתנאי שאין שם שום יצור חי!
במצב כזה ישנו מצב נתון אך ללא אף גורם שיספר את הסיפור האישי שלו על מה שקורה סביבו כך שהמקום הזה אינסופי והוא מתקיים ללא גבולות.

נניח שבשלב הבא הכנסנו לשם מישהו, ועכשיו אנחנו מבקשים ממנו לחוות את החוויה של להיות במקום הזה. הדרך היחידה בה הוא יכול לקלוט מידע מבחוץ ובכך לחוות את השטח היא בעזרת שימוש בחמשת החושים. הוא צריך להתבונן, להקשיב, להריח, לטעום ולחוש את המקום. כאן נוצר הפער בפעם הראשונה בינו לבין כל אדם אחד. אין שני דברים זהים בטבע! לכל אחד יש עיניים שונות שרואות בצורה שונה צבעים וצורות, מבנה אנטומי שונה של אוזניים שקולטות צלילים באופן שונה וכן הלאה. ומה לגבי אדם חירש, או עיוור, או טטרן? ומה לגבי מיקום שונה של אנשים? אז כבר נוצרים פערים גדולים יותר ויותר בקליטת המידע בינו לבין כל אדם אחר.

הרי אדם אחד יכול לומר לשני "אני פה ברחוב ליד הבית הכתום" כשהשני יאמר לו "אין ברחוב הזה בית כתום" כשבעיקרון שניהם צודקים – כל אחד רואה את הבית מצד אחר ולכן הם לא יודעים שהם מדברים על אותו בית.

בשלב השני כל המידע שנקלט ע"י החושים עובר דרך הפילטר שנקרא אגו. בניגוד מוחלט לשם הנוראי שיצא לו, האגו הוא אחד הכלים החשובים והשימושיים ביותר של כולנו. זהו החלק הלומד שנמצא בכולנו ובזכותו אנחנו לא צריכים לקום כל בוקר וללמוד מחדש מי אנחנו, היכן אנחנו נמצאים ומה זה הדבר הארוך הזה עם השערות בקצה ומה עושים איתו, ואני מתכוון למברשת שיניים כמובן.
האגו זוכר לא רק חפצים אלא את כל המשמעויות של כל מה שנחשפנו אליו במהלך החיים ומכיוון שכל אחד מאיתנו חווה באופן שונה את החיים מבחינה פיסית (ראה, שמע וחש בצורה שונה) לכן גם מערכת הפרשנויות של כל אחד מאיתנו לכל דבר בעולם היא שונה.

לדוגמה אדם שגדל במשפחה בה האבא היה יזם שהצליח יפרש לקיחת סיכונים כהנאה לעומת אדם אחר שאבא שלו נכשל שיפרש לקיחת סיכונים כדבר שאסור לעשות.
וזה הרבה יותר מורכב וסובייקטיבי מזה, ישנו סיפור על שני אחים תאומים שגדלו בבית בו האב היה נרקומן ועבריין שהיה נכנס לכלא כל כמה זמן וכשהיה יוצא היה מתעלל בילדים ובאימא.
כשהתבגרו הילדים אחד מהם הלך בעקבות אביו והפך לפורץ ונרקומן והשני לעו"ד מצליח שנלחם על מנת לוודא שפושעים כמו אביו ואחיו ישלמו על מעשיהם.
כששאלו את הבן הנרקומן איך זה שהוא הגיע לאן שהגיע הוא אמר: "עם אבא כזה לא הייתה לי שום ברירה אחרת", וכששאלו את העו"ד את אותה השאלה הוא אמר "עם אבא כזה לא הייתה לי שום ברירה אחרת".

בסופו של דבר מה שזה אומר זה שכל אדם מפרש את מה שקורה סביבו דרך המוגבלויות הפיסיות שלו ודרך פילטרים של משמעויות אותן הוא למד במהלך החיים.

המסקנה המתבקשת היא – אנשים לעולם לא חושבים עליכם דברים מסוימים בגלל שאלה מי שאתם, הם חושבים עליכם את הדברים האלה בגלל שאלה מי שהם! בגלל שיש להם מוגבלויות פיסיות מסוימות ופרשנויות מסוימות ואתם פשוט מזכירים להם דברים שהם כבר מכירים מהעבר, לכן הם מתייגים אתכם על סמך אותם דברים רק כדי שיהיה להם קל יותר לתקשר עם העולם ולהתמודד עם מליוני הגירויים שנמצאים סביבם בכל רגע נתון מבלי לקרוס תחת העומס.
תחשבו איך הייתם מרגישים אם הייתם פותחים אקספלורר וכל המידע ברשת האינטרנט היה זורם אליכם ללא שליטה, לא הייתם מבינים כלום. לכן קיימים הפילטרים האלה.

עם ההבנה הזאת, ועם ההכרות שלי עם עצמי כאדם שרוצה להתפתח על מנת להשפיע לטובה על אנשים אני מרשה לעצמי להשתנות לאט לאט ולהפוך להיות הסופר-מן שתמיד רציתי להיות, הרי זה ממש לא ענייני מה אחרים חושבים עלי. זה עניינם בלבד.