פוסטים

לחזור לחיים אחרי בגידה של הגוף ולנצח במסע לעבר החלמה הרגשית

רעיון עיסקי הוא כמו ריהוט להרכבה עצמית

רעיון עיסקי הוא כמו ריהוט להרכבה עצמית

שמתם לב שבכל הנוגע לרעיונות חדשים, לעיתים הכל כל כך ברור בהתחלה אך לאט לאט נוצר בלגן ותסכול?
הסיבה לכך היא שרעיון טוב הוא כמו קופסת קרטון שבתוכו רהיט להרכבה עצמית.

אם תפתחו את הקרטון תגלו שיש שם את כל החלקים, הברגים, המברגים והמפתחות, הוראות ההרכבה וריח של התחדשות.

הקופסה נפתחה ועכשיו כל מה שנשאר זה להתחיל במלאכת ההרכבה, אבל לא תמיד "בא לנו" ישר לגשת לעבודה, אז אנחנו דוחים, ומתחילים להזיז את הקופסה מצד לצד בבית. לפעמים עובר יום, ועוד יום, ובשלב הזה הריח של ההתחדשות כבר נמוג ונעלם.

נחכה ממש עוד קצת ואיכשהו אחד הברגים יעלם פתאום ואחריו גם הוראות ההרכבה ובסוף גם נשכח למה קנינו את הרהיט הזה בכלל.

כך גם רעיון, הוא תמיד מגיע יחד עם כל המשאבים הדרושים על מנת שנפתח אותו ונהפוך אותו למוחשי.

כשרעיון טוב לפרויקט חדש מתגלה לנו אנחנו יכולים לראות בדיוק איך הוא נראה בסוף הדרך, אנחנו יודעים בדיוק מה הם הצעדים הפשוטים אותם אנו צריכים לעשות כדי להגשים אותו. יחד איתו מתגלים גם כל המשאבים הנחוצים בהם אנו צריכים להשתמש בדרך והחשוב ביותר – הוא מגיע עם סיבה מצוינת שמטעינה אותנו באנרגיה חזקה ובלתי ניתנת לעצירה, מוטיבציה והתרגשות אדירה.

חשוב לנצל את הרגע הזה בו מתגלה הרעיון ולהתחיל לפעול כבר באותו רגע משתי סיבות עיקריות:
1.    לא הייתם רוצים לאבד את החלקים של הרעיון.
2.    ההווה הוא תמיד הרגע היחיד בו אנחנו יכולים לקבל החלטות ולבצע פעולות, העתיד הוא הזמן שאיננו עדיין ולכן חבל לבזבז עליו את הזמן.

לכן, הפעולה המידית שיש לעשות כשמתגלה רעיון היא לכתוב אותו ולהפוך אותו למוחשי.

כל עוד הוא בראש הוא יכול בקלות להסתחרר ולהשתנות ולאבד את המהות שלו ואת האנרגיה שהוא יוצר.

אחרי שכתבתם את הרעיון אפשר לגעת בו, להסתכל עליו, להרגיש אותו, לקפל אותו, לשלוח אותו, לעשות ממנו עוד ועוד עותקים, ואפשר פשוט להתחיל לפתח אותו.
אז קדימה, אל תתנו לי לעכב אתכם.
DO IT NOW!
רוצה לדעת עוד? לחץ כאן על מנת להבין את חשיבותה של ההחלטה בפיתוח רעיונות.

פוסטים רלוונטיים:
כיצד להבטיח את הגשמת הרעיון?

יד משחקת שח מט

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

רבים האנשים שמסתובבים סביבנו כשעמוק בפנים הם יודעים שהם אנשים מוצלחים, אהובים, בעלי פוטנציאל אדיר לשגשג ולפרוח אך עדיין – הם מתוסכלים!

אגב, אם תשימו לב לרגעים בחיים בהם אתם מתוסכלים תוכלו לשים לב שיש קו אחיד בין כולם – יש לכם את הרעיון המושלם, אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות ופשוט לא עושים את זה. תסכול נוצר כאשר אנחנו יודעים את הפתרון לבעיה שלנו ואנחנו פשוט לא משתמשים בו.

ישנן סיבות רבות למה לא לפתח רעיונות. חלקן סיבות רגשיות שנובעות מטראומות שעברנו וחלקן קשורות לפחדים שמשתקים אותנו, אך בין כל אותם הדברים מסתתרת לה האחת שמהווה את המכשול שעומד בין כל אדם צעיר ומוצלח לבין ההצלחה שלפעמים לעולם לא מגיעה – שאננות!

למען ההבהרה – השאננות לא גורמת לנו לוותר על החלומות שלנו. אנחנו עדיין רוצים להיות במקום בו חשבנו שנהיה בעוד שנה. השאננות פשוט גורמת לנו לדחות את הרגע בו אנחנו אמורים לקבל את ההחלטה לעשות את כל מה שנדרש כדי להיות שם. אז אנחנו דוחים ודוחים, לא מתחילים ללמוד בזמן למבחן שידענו מראש שנקבל בו 100 וביום לפני המבחן אנחנו מתוסכלים כי אותו ה-100 מוטל בספק. אנחנו לא מחפשים עבודה בזמן כי אנחנו בטוחים בכישרון שלנו ושאנחנו העובדים המצטיינים של הדור שכל בוס היה מעסיק וכשהטלפונים מהבנק לא מפסיקים לצלצל אנחנו כורעים תחת העומס של משלוח קורות חיים ודילוג מראיון עבודה אחד לשני.

אותו דבר אנחנו עושים גם כשעולה לנו רעיון מצוין לעסק שבהחלט יכול להצליח, רעיון למוצר חדש או לקמפיין שימלא לנו את העסק בלקוחות ויוביל אותנו להגשמת היעדים הכלכליים שלנו.

אז מה יוצר את הפער בין רביצה חסרת תועלת על הספה בסלון לבין פעולה בלתי ניתנת לעצירה כדי להביא רעיון לידי מימוש?
קבלו את האלופה, זאת שלא משאירה לשאננות סיכוי – הדחיפות!

מנגנון הפסיכולוגיה האנושי הבסיסי ביותר בכל הנוגע לקבלת החלטות וביצוע ופעולות מונע מתוך הפחד שלנו מכאב והרצון שלנו לחוות עונג.

השאננות נובעת מכך שבאותו רגע נתון בו אנחנו דוחים את הרצון האמיתי פשוט נוח לנו ואנחנו מפרשים את רגע קבלת ההחלטה כרגע כואב ולכן אנחנו מתרחקים ממנו ("אני צעיר, ואני גם בקושי מעשן. יום יבוא ואני אפסיק"). הדחיפות נובעת מכך שהמקום בו אנחנו נמצאים כבר לא נוח והוא יותר כואב מלקבל החלטה שתיקח אותנו לעבר העונג המיוחל ("השיעול גמר אותי הלילה, בקושי הצלחתי לנשום, הרגשתי שהריאות שלי נקרעות – אני חייב להפסיק לעשן"). אז בואו ותשתמשו בכלי הפשוט הזה במטרה להביא את עצמכם לעבר ההצלחה שאותה אתם כל כך רוצים.

נתחיל בהבנה שהרגע הזה, ההווה, הוא הזמן היחיד בו יש לנו את הכוח לקבל החלטות.

החלטה שאנחנו אמורים לקבל "עוד שבוע" עדיין לא התקבלה ולכן יש סיכוי סביר שאם פחדנו לקבל אותה עכשיו לא נקבל אותה גם בעוד שבוע או אולי אפילו לעולם לא!

מכירים את זה כמוני מרגעים אחרים בחיים?
ברוב המקרים זה עכשיו או לעולם לא. הייתם רוצים לדעת שהרעיון הבא שלכם מוטל בספק?

שהדבר הגאוני הזה שיש לכם בראש ורק מחכה לקבל ביטוי ולשנות לכם ולאנשים סביבכם את החיים לעולם לא יתגשם אם לא תפעלו עכשיו?

תשאלו את עצמכם…

  • מה אני עלול להפסיד לנצח כל עוד אני דוחה עוד ועוד את הרגע בו אני אמור להתחיל ולפעול בנחישות, באחריות ובמחויבות למען ההצלחה שלי?
  • איך זה מרגיש לדעת שכל עוד לא התחלתי את הדרך להצלחה לעולם לא אגיע אליה?
  • מה אני ארוויח שכרגע אין לי ברגע שאקבל החלטה ואתחיל לפעול כדי להרוויח את ההצלחה שלי בהקדם האפשרי?
  • איך ארגיש כשאבין שאני חי את חיי בדיוק כמו שרציתי לחיות אותם?

זכרו שגם הטיל המונחה החכם ביותר שיכול לפגוע בכל מטרה ולא משנה כמה מהירה וחמקמקה היא, לעולם לא יוכל לפגוע במטרה לפני ששיגרו אותו לעברה!

בחירה

כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים

מי שעשה זאת בחייו כבר יודע, ליצור יש מאין זו מלאכה שבה אנו נדרשים לפעול כנגד כל הסיכויים. אך האם זה נכון? ומה הם המחסומים האלה בכלל?

לכל אחד מאיתנו ישנן תפיסות רבות אשר גורמות לנו להאמין שאותו דבר אותו אנו רוצים נמצא מעבר לגבולות המסוגלות שלנו ומתוך כך אין לנו סיכויי להשיג אותו, וישנה הוכחה, הרי זה דבר שאנחנו רוצים, הוא לא קיים בחיינו וגם קשה לנו לבצע את הפעולה שתקרב אותו אלינו.
יש בזה דבר טוב ודבר פחות טוב. הדבר הטוב הוא שהמחסום תמיד פנימי ושאנחנו לא צריכים לחפש את ההתמודדות עם המכשולים החיצוניים אלא למצוא את הדרך להיות חזקים יותר מבפנים. הדבר הפחות טוב הוא שזה מאוד קשה באופן טבעי לראות את עצמנו באותם רגעים בהם אנו חלשים יותר, בדיוק כמו שכשכלב רודף אחרי הזנב של עצמו והוא לא באמת יודע שזה מה שהוא עושה.

אנחנו כל כך רגילים לקלוט את המידע באמצעות איברי החישה כך שאנו לא נותנים הזדמנות לחושים הפנימיים שלנו לפעול ובכך מקטינים את הסיכויים שלנו לפתח את הרעיון הבא מוצלח ככל שיהיה.
הרי העיניים ממוקמות כל כך גבוה בגוף ובחזית הפנים כך שאנו לא יכולים לראות את עצמנו אלא אם אנו יושבים, האוזניים ממוקמות גם הן גבוה אך בצידי הראש – המקום הגרוע ביותר לשמיעה עצמית (קרה לכם פעם ששמעתם את עצמכם בהקלטה וחשבתם לעצמכם "מי זה? זה אני?!"). מבחינת הריח והטעם – אין סיכוי בכלל להשתמש באיברים האלה על מנת לקלוט את עצמנו כיוון שהקולטנים מאבדים רגישותם מול כל גירוי שנמשך זמן רב כך שלעולם לא נוכל לטעום את עצמנו או להריח את הריח הטבעי של גופנו, ולגבי המישוש, גם זה מתעתע. למשל בכל פעם כשאנחנו נוגעים עם היד ברגל אנחנו מרגישים את היד ברגל ואת הרגל ביד ולכן התחושה לא ממוקדת.
כל זה יוצר בלבול מול החושים הפנימיים וגורם לנו לקבל אותם כאמת בלתי ניתנת לערעור.

על מנת לפעול נגד כל הסיכויים ולהצליח להשיג את המטרות שלנו עלינו לבודד את החושים הפנימיים מהחושים החיצוניים ולהתמקד רק בהם ובכך לקבל את היכולת להתמודד עם המחסומים הפנימיים.

פשוט לקחת מספר נשימות, לעצום עיניים, להתמקד פנימה ולשאול –

מה אני רואה בעיניי רוחי כשאני חושב על פיתוח הרעיון שלי?
איזה קולות ומשפטים נאמרים בתוך ראשי?
איזה תחושות עולות בי לנוכח הקולות והמראות?

לאחר שבודדתם את המחסומים הפנימיים שאלו את עצמכם –

מה לא נכון במה שאני רואה ושומע מבפנים?
כיצד אוכל לשנות את ההרגשה שלי?
מה האמת לגבי הרעיון שלי?

ישנם עוד שלבים בדרך לפריצת מחסומים, אך השלב ההוליסטי לבד יכול ליצור מסה קריטית שתוביל לביצוע פעולה שכבר תוכיח את השקריות שעומדת מאחורי המחסום ותיצור מומנטום לביצוע פעולות.

 

 

כריכת ספר הסוד

הסוד – הטעות הגדולה ביותר בחיים שלכם!

 

הסוד – הטעות הגדולה ביותר בחיים שלכם!

רובנו מכירים את "הסוד". אותו סרט תיעודי מרתק שיצא בשנת 2006 אשר סיפר לנו על חוק שלא הכרנו. אותו חוק שנקרא – The law of attraction או בעברית – חוק המשיכה.

הסרט הזה כל כך גאוני שהוא גרם למיליוני אנשים בעולם (וגם לי) לשוב ולראות אותו פעם אחר פעם מתוך אמונה שבעזרתו הם יוכלו לשנות את חייהם ולקבל את כל מה שהם היו רוצים. בסופו של דבר החוק הזה שנראה כל כך פשוט להפעלה, גבה מחיר עצום מרבים שהאמינו שכל מה שהם צריכים לעשות זה לדמיין מזוודות מלאות בדולרים ואלו פשוט יתחילו ליפול עליהם מהשמיים.

לפחות זה מה שאותם אנשים חושבים!

האמת היא – שגילוי חוק המשיכה הוא אחד התגליות המרתקות והיעילות ביותר והוא מופיע אפילו בכתבים קבליים שנכתבו לפני מאות שנים.

אז מה הטעות הגדולה ביותר בחיים שלכם?

הטעות היא שבמקום לראות את הסרט בעצמכם חלקכם נתתם לאגו שלכם לראות את הסרט במקומכם!

במצב בו האגו שלכם רואה את הסרט, לא משנה כמה פעמים תראו אותו, את החלקים החשובים באמת אתם תפספסו. האגו הוא זה שיצר את המציאות הנוכחית והנוחה בחייכם ומבחינתו אין סיבה שהוא ירצה לשנות אותה. לכן, הוא מוחק את המידע החשוב ביותר ומעוות את ההבנה לגבי הסרט. התוצאה היא שישנם שני חלקים אותם רוב האנשים פשוט מפספסים:

  1. אמנם מדובר על "מחשבה יוצרת מציאות" אך יותר מכל מדובר על תדר רגשי שכל אחד מאיתנו פולט והוא מושך לחיינו אנרגיה הזהה לאותו תדר. כך שזה לא משנה על כמה יאכטות, בני/בנות זוג מושלמים, רכבי פאר, בתים במושב או חברה מתוקנת בה נחייה אנו חושבים – שום דבר מזה לא יקרה עד שלא נאמין שזה באמת אפשרי. זה חייב לרגש אותנו כך שבאמת נתחיל לשדר את אותו תדר ממגנט. יותר מכך, עלינו להאמין שזה כבר קיים בחיים שלנו (אפילו שזה לא) כיוון שלפי חוק המשיכה מה שאתה משדר זה מה שאתה מקבל – אם תשדר "זה יקרה בעתיד" זה תמיד יישאר בעתיד!
    גם מחשבה חיובית יחד עם תחושה שלילית ייצרו באופן מתמשך תוצאות גרועות ויותר מכך, תיווצר פסימיות מעורבבת בתסכול כי "ניסיתי את זה בכל הכוח אך זה לא עבד".
  2. החלק השני שהרוב מפספסים הוא 3 השלבים שמתרחשים בכל תהליך של מגנוט:
  • שלב הבקשה: יצירת הדמיון המדויק של הדבר אותו אנו רוצים. דמיון של רגע עתידי שמדומיין בזמן אמת ומשולב בתחושה אליה אנו שואפים להגיע לכשתושג המטרה.
  • שלב הזימון: השלב בו היקום מקרב עד אלינו את אותו הדבר או את אותה ההזדמנות אותה ביקשנו.
  • שלב הקבלה: פה אנחנו נופלים! שלב הקבלה הוא זה שכדי לצלוח אותו בהצלחה עלינו להיות פתוחים לשינויים בחיים. מי שלא מוכן לשינויים לא יצליח להשיג תוצאות באמצעות חוק המשיכה! זה לא חכמה לבקש דבר חדש מבלי להיות מוכן לוותר על דברים ישנים ולבסוף עוד לכעוס ש-"הדבר הזה לא עובד". זהו שלב אקטיבי לחלוטין! שלב של ביצוע פעולה מאסיבית התואמת את ההחלטה שהתקבלה אשר יצרה את הזימון מלכתחילה ובו עלינו להסכים דרך ביצוע הפעולה ולקבל לחיים שלנו את אותו הדבר שאותו כל כך רצינו. יותר מכך, כדי להפעיל את שלב הקבלה במלואו עלינו לחיות את חיינו באמונה שלמה כאילו שכבר קיבלנו את מה שביקשנו כבר בשלב הבקשה עצמה.

כדי לא לעשות את הטעות הגדולה ביותר בחיים שלכם ולוותר על חוק המשיכה זכרו:

לא מספיק לחשוב על מה שאתם רוצים – כדי להצליח עליכם להרגיש את המטרה. כדי להרגיש אותה עליכם להאמין שהיא כבר קיימת בחיים שלכם!

לכל מוצר בסופרמרקט יש מחיר, גם בסופרמרקט שנקרא היקום. רוצים את החדש? תבצעו פעולה אמיתית שתוכיח את הרצינות שלכם ותהיו למוכנים לוותר על הישן!

ועכשיו – בהצלחה במגנוט!

 

מטרה ובתוכה חיצים

כשפרויקט מצליח – מלוא מובן המילה!

השבוע שבין ה-25.6.13 לבין ה-2.7.13 היה אחד השבועות המפחידים ביותר איתם התמודדתי בשנים האחרונות. כל אחד מעשרות הדברים אותם הייתי צריך לנהל ולבצע היה כל כך קריטי שחשבתי שטעות אחת קטנה וכל העסק מתמוטט לי על הראש.

הסיפור התחיל בהודעה שלילית שקיבלתי קצת יותר מחודש קודם לכן. בשורה שאילצה אותי לקבל החלטות חדות ומהירות, לוותר על ההתלבטויות חסרות התכלית ופשוט לפעול תוך מסירות להחלטות קודמות שכבר קיבלתי בעבר.

אחת מההחלטות החשובות שהייתי מוכרח לקחת בחשבון היא ההחלטה לעבור דירה, המקום שבו אני לא רק חי אלא גם מקבל את המתאמנים שלי. בעקבות אותה בשורה שהתוכן שלה הוא שאני לא אוכל להקים עסק אותו תכננתי להקים במקום בו תכננתי שהוא יהיה.

אם הייתם מציבים אותי באותה עמדה שלוש שנים קודם הייתי מוותר על הכל, מקלל את העולם ובטח מחפש את כרטיס הטיסה הראשון להודו, אך לא זה מה שקרה הפעם. על אף שאוטוטו לא היה לי היכן לעבוד וההתקרבנות הייתה בהחלט אופציה רלוונטית, בחרתי לשבת על התחת ולשאול את עצמי את השאלות החשובות ביותר שניתן לשאול במצבים כאלה:

1. מה הבעיה?
2. מה הדבר הטוב ביותר שהבעיה הזאת הביאה איתה?
3. איזו הזדמנות הבעיה הזאת הביאה איתה?
4. מה אני רוצה?
5. מה האפשרויות שלי?
6. מה אני הולך לעשות?

אז עניתי במהרה על השאלות והחלטתי – "אני הולך לפתוח משרד במקום אחר! בפעם הראשונה בחיי אני הולך להשקיע כסף ונהל את העסק שלי בנכס מסחרי!" פתאום הבנתי שלא רחוק היום שהרצף שבניתי ב-4 השנים שקדמו לאותו רגע ישבר ושבקרוב יגיע היום שבו אני אשכרה אלך לעבודה.

עם התרגשות ופחד פתחתי יומן וסימנתי לי את התאריכים בהם אני רוצה שהיעדים יושגו. מציאת משרד שמתאים לסטנדרטים שלי, בית ארוז, הובלה לבית החדש, הובלת ציוד למשרד, שיפוץ של המשרד, חיבור לתשתיות, קנייה והשלמת חוסרים, כל היעדים כולל יעד המציין את היום בו אפתח ואקבל את הלקוח הראשון כשהמקום מושלם.

ואז, לכל יעד הגדרתי את השלבים החשובים אשר חייבים להתבצע בכדי להשיג את אותו יעד ותזמנתי את המשימות ביומן. כמובן שהדחיינות קראה לי להצטרף אליה לבירה בים אך הפעם החלטתי להקשיב לבטן ולקחת אחריות מלאה על התהליך ולקדם עניינים. סדר העדיפויות היה ברור. אז פניתי לסגור כבר באותו רגע את ההזמנות הנחוצות, לעשות סקרי שוק ובדיקת מחירים אל מול התקציב (שהגדרתי מראש כמובן), תיאמתי עם אנשי שירות והתקנות את לוח הזמנים והכנתי את כל מה ומי שאפשר וצריך לכבוד הרגעים העתידים לבוא.

ואז הגיע הזמן, הרגע בו הכל יכול לקרוס או להוביל להצלחה חסרת פשרות והפער בין השניים תלוי בין שתי גישות בהן יכולתי לנקוט.
1. הייתי יכול לחזור להיות הבוס, המנהל, זה שמתכנן ומחלק הוראות ופשוט לחרב את התוכנית. הרי מנהל חייב לקבל החלטות ואם כל ההחלטות כבר התקבלו ואין לו מה לעשות מהשעמום הוא עוד עלול לקבל החלטות שרק יעשו בלגן.
2. הייתי יכול להיות פועל פשוט, ראש קטן ולהיצמד לרשימות המטרות והמשימות שכבר ניתנו לי ע"י המנהל ורק לקחת אחריות על הצד המעשי, הביצועי על פי סטנדרטים שהוגדרו לי מראש. וזה גם מה שידעתי שאעשה.

אבל החשש היה גדול, מאוד. המון דברים בפרק זמן כל כך קצר, "אולי הגוף לא יעמוד בכל העומס הזה" חשבתי לעצמי.
וכך בעזרת חברה וקולגה פניתי למנטור, אדם שאני מעריך, וביקשתי את עצתו. הוא היה מדהים, קליל ואופטימי והוא חיזק אותי כשהוא שיקף לי את זה שתכלס זה קטן עלי, הוא הזכיר לי שלכל בעיה יש פתרון והכל יהיה בסדר. אותו מנטור היה קול פנימי שלי והוא ליווה אותי יום אחרי יום בפרויקט תובעני, קשה ומרתק של סוף והתחלה אשר שלובים זה בזה.

אז במשך שבוע ויתרתי על המנהיגות ופעלתי במסירות ובכך הפכתי למנהיג הבלתי מעורער של חיי. מיותר לציין שבמקום בו נדרשות הרבה החלטות רמת הטעויות גדלה, אך רק בזכות הטעויות שעשיתי התוצאה יצאה כל כך מושלמת והים אני כותב את הבלוג הזה מהקוק-פיט הפרטי שלי אחרי שקמתי הבוקר, אכלתי ויצאתי לעבודה.

 

 

20130702_152550 (2)

my office