פוסטים

יד משחקת שח מט

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

כוחה של דחיפות בפיתוח רעיונות עסקיים

רבים האנשים שמסתובבים סביבנו כשעמוק בפנים הם יודעים שהם אנשים מוצלחים, אהובים, בעלי פוטנציאל אדיר לשגשג ולפרוח אך עדיין – הם מתוסכלים!

אגב, אם תשימו לב לרגעים בחיים בהם אתם מתוסכלים תוכלו לשים לב שיש קו אחיד בין כולם – יש לכם את הרעיון המושלם, אתם יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות ופשוט לא עושים את זה. תסכול נוצר כאשר אנחנו יודעים את הפתרון לבעיה שלנו ואנחנו פשוט לא משתמשים בו.

ישנן סיבות רבות למה לא לפתח רעיונות. חלקן סיבות רגשיות שנובעות מטראומות שעברנו וחלקן קשורות לפחדים שמשתקים אותנו, אך בין כל אותם הדברים מסתתרת לה האחת שמהווה את המכשול שעומד בין כל אדם צעיר ומוצלח לבין ההצלחה שלפעמים לעולם לא מגיעה – שאננות!

למען ההבהרה – השאננות לא גורמת לנו לוותר על החלומות שלנו. אנחנו עדיין רוצים להיות במקום בו חשבנו שנהיה בעוד שנה. השאננות פשוט גורמת לנו לדחות את הרגע בו אנחנו אמורים לקבל את ההחלטה לעשות את כל מה שנדרש כדי להיות שם. אז אנחנו דוחים ודוחים, לא מתחילים ללמוד בזמן למבחן שידענו מראש שנקבל בו 100 וביום לפני המבחן אנחנו מתוסכלים כי אותו ה-100 מוטל בספק. אנחנו לא מחפשים עבודה בזמן כי אנחנו בטוחים בכישרון שלנו ושאנחנו העובדים המצטיינים של הדור שכל בוס היה מעסיק וכשהטלפונים מהבנק לא מפסיקים לצלצל אנחנו כורעים תחת העומס של משלוח קורות חיים ודילוג מראיון עבודה אחד לשני.

אותו דבר אנחנו עושים גם כשעולה לנו רעיון מצוין לעסק שבהחלט יכול להצליח, רעיון למוצר חדש או לקמפיין שימלא לנו את העסק בלקוחות ויוביל אותנו להגשמת היעדים הכלכליים שלנו.

אז מה יוצר את הפער בין רביצה חסרת תועלת על הספה בסלון לבין פעולה בלתי ניתנת לעצירה כדי להביא רעיון לידי מימוש?
קבלו את האלופה, זאת שלא משאירה לשאננות סיכוי – הדחיפות!

מנגנון הפסיכולוגיה האנושי הבסיסי ביותר בכל הנוגע לקבלת החלטות וביצוע ופעולות מונע מתוך הפחד שלנו מכאב והרצון שלנו לחוות עונג.

השאננות נובעת מכך שבאותו רגע נתון בו אנחנו דוחים את הרצון האמיתי פשוט נוח לנו ואנחנו מפרשים את רגע קבלת ההחלטה כרגע כואב ולכן אנחנו מתרחקים ממנו ("אני צעיר, ואני גם בקושי מעשן. יום יבוא ואני אפסיק"). הדחיפות נובעת מכך שהמקום בו אנחנו נמצאים כבר לא נוח והוא יותר כואב מלקבל החלטה שתיקח אותנו לעבר העונג המיוחל ("השיעול גמר אותי הלילה, בקושי הצלחתי לנשום, הרגשתי שהריאות שלי נקרעות – אני חייב להפסיק לעשן"). אז בואו ותשתמשו בכלי הפשוט הזה במטרה להביא את עצמכם לעבר ההצלחה שאותה אתם כל כך רוצים.

נתחיל בהבנה שהרגע הזה, ההווה, הוא הזמן היחיד בו יש לנו את הכוח לקבל החלטות.

החלטה שאנחנו אמורים לקבל "עוד שבוע" עדיין לא התקבלה ולכן יש סיכוי סביר שאם פחדנו לקבל אותה עכשיו לא נקבל אותה גם בעוד שבוע או אולי אפילו לעולם לא!

מכירים את זה כמוני מרגעים אחרים בחיים?
ברוב המקרים זה עכשיו או לעולם לא. הייתם רוצים לדעת שהרעיון הבא שלכם מוטל בספק?

שהדבר הגאוני הזה שיש לכם בראש ורק מחכה לקבל ביטוי ולשנות לכם ולאנשים סביבכם את החיים לעולם לא יתגשם אם לא תפעלו עכשיו?

תשאלו את עצמכם…

  • מה אני עלול להפסיד לנצח כל עוד אני דוחה עוד ועוד את הרגע בו אני אמור להתחיל ולפעול בנחישות, באחריות ובמחויבות למען ההצלחה שלי?
  • איך זה מרגיש לדעת שכל עוד לא התחלתי את הדרך להצלחה לעולם לא אגיע אליה?
  • מה אני ארוויח שכרגע אין לי ברגע שאקבל החלטה ואתחיל לפעול כדי להרוויח את ההצלחה שלי בהקדם האפשרי?
  • איך ארגיש כשאבין שאני חי את חיי בדיוק כמו שרציתי לחיות אותם?

זכרו שגם הטיל המונחה החכם ביותר שיכול לפגוע בכל מטרה ולא משנה כמה מהירה וחמקמקה היא, לעולם לא יוכל לפגוע במטרה לפני ששיגרו אותו לעברה!

יד אוחזת עט

רשימת המסקנות שלכם (למידה מהעבר)

רשימת המסקנות שלכם

הפעם אני רוצה שנעסוק בלמידה, לא מהסוג שאליו אנחנו רגילים על פיה אנחנו שואלים מה אנחנו צריכים ללמוד וכיצד אנו יכולים לעשות זאת, אלא למידה שבשבילה אנחנו לא צריכים לעשות כלום.

סוג הלמידה שעוזר לנו בפיתוח רעיונות עסקיים שאני קורא לה למידה בדיעבד.
תסכלו אחורה על החיים שלכם ותעשו רשימה של רגעים מכוננים שעברתם, אנשים מצליחים שהכרתם, מקומות שונים בהם הייתם וחוויתם חוויות טובות ודברים בהם עסקתם כמו למשל בית הספר היסודי/תיכון, הצבא, תנועת הנוער, קבוצות ספורט, התנסויות עסקיות ועוד.

על כל אחד מהדברים האלה תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • מדוע הייתי צריך להיות במקום הזה/להכיר את האדם הזה?
  • מה למדתי שם על החיים?
  • מה למדתי שם על עצמי?
  • כיצד אני יכול להשתמש במה שלמדתי כדי להתקדם עוד שלב בחיים?

שימו לב שלא תמיד צריך להתאמץ כדי ללמוד, לפעמים מספיק רק להתבונן במה שכבר עברנו בפרספקטיבה בוגרת ומעצימה יותר כדי לגלות שאת רוב הדברים אנחנו כבר יודעים.
בפיתוח רעיונות וקידום עסקי בזבוז משאבים מיותרים זו טעות ולכם יש את הדרך כיצד לחסוך במשאבים.

צרו קשר עוד היום ואלמד אתכם עוד שיטות כיצד לחסוך במשאבים ועדיין להתקדם בחיים בקצב שמתאים לכם.

צלמת אוחזת מצלמה

כיצד להשיג שליטה רגשית?

כיצד להשיג שליטה רגשית?

על פי אנטוני רובינס – המאמן הראשון ואחד המנטורים הגדולים שלי, ישנן 3 בחירות אותן כל אדם מקבל בכל רגע נתון והן אלה שמעצבות את הרגשות שלו. הבחירות הן:

  1. במה הוא מתמקד באותו רגע?
  2. מה המשמעות של זה?
  3. מה הוא הולך לעשות לגבי זה?

שלב ראשון מתאר את הפילטרים דרכם אנו חווים את החיים על מנת לא לקרוס תחת מליוני הגירויים אליהם אנו חשופים, כאשר יחד עם זאת אנו יודעים שעלינו לבחור במה להתמקד.

בשלב השני יש לנו בחירה נוספת – האם אנו נבחר באופן יזום את המשמעות של הדבר בו בחרנו להתמקד, או שניתן לפרשנות לעלות מבפנים באופן אוטומטי ללא שליטתנו.
כאן כולנו נופלים, כיוון שישנם טריגרים שלעיתים קרובות גורמים לנו לבחור במשמעות השלילי. עלינו להבין את הטריגרים האלה, להסיר את כוחם ולבחור בפרשנות המועדפת עלינו.

השלב האחרון שהוא שלב הפעולה נקבע בהתאם למשמעות הנבחרת, שם טמון הפוטנציאל האם לפעול או לוותר וכמובן מגוון האפשרויות וההזדמנויות הרלוונטיות בהתאם לאותו עניין.

דוגמה עפ"י השלבים:

בתקופת הקיץ אנחנו יכולים לראות מספר סוגים של אנשים. יש את אלה שמוצאים הזדמנויות חדשות ויש את אלה שרואים את הקושי.

שלב 1 – 2 אנשים מתמקדים בחום.

שלב 2 – כשאחד יאמר שיש מלא דברים שאפשר לעשות כשחם האחר יאמר שהחום גורם לסבל נוראי ושהוא עומד להתפרק.

שלב 3 – אחד יקח מגבת וילך לים כשהשני יתלונן כל הזמן על החום ורק יחפש מזגן.

זו רק דוגמה קטנה, הדוגמאות המשמעותיות יותר הן בין אנשים שמגדירים משבר כקושי לעומת אלה שיגדירו אותו כאתגר.

ההבנה של המפתחות לשליטה רגשית קריטית בחיים ובפיתוח רעיונות בפרט כיוון שהם קובעים את הפוטנציאל הרגעי שלנו כל הזמן, כאשר אנו יודעים שכדי שנוכל לפתח רעיונות אנחנו צריכים לדאוג להיות מחוברים לפוטנציאל שלנו ברמה הגבוהה ביותר.
לא סתם כתוב בספר הזוהר שמי שזוכה לאור* בעולם הזה הוא האדם שיודע לראות חושך כאור ולטעום מר כמתוק.

*אור – עפ"י הזוהר האור הוא הכל, כל צורות האנרגיה האפשריות גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חומרית.

חשוב לזכור את מה שמצליחנים יודעים כבר מזמן – הצלחה ללא רגשות חיוביים היא כישלון!

 

 

מטרה ובתוכה חיצים

כשפרויקט מצליח – מלוא מובן המילה!

השבוע שבין ה-25.6.13 לבין ה-2.7.13 היה אחד השבועות המפחידים ביותר איתם התמודדתי בשנים האחרונות. כל אחד מעשרות הדברים אותם הייתי צריך לנהל ולבצע היה כל כך קריטי שחשבתי שטעות אחת קטנה וכל העסק מתמוטט לי על הראש.

הסיפור התחיל בהודעה שלילית שקיבלתי קצת יותר מחודש קודם לכן. בשורה שאילצה אותי לקבל החלטות חדות ומהירות, לוותר על ההתלבטויות חסרות התכלית ופשוט לפעול תוך מסירות להחלטות קודמות שכבר קיבלתי בעבר.

אחת מההחלטות החשובות שהייתי מוכרח לקחת בחשבון היא ההחלטה לעבור דירה, המקום שבו אני לא רק חי אלא גם מקבל את המתאמנים שלי. בעקבות אותה בשורה שהתוכן שלה הוא שאני לא אוכל להקים עסק אותו תכננתי להקים במקום בו תכננתי שהוא יהיה.

אם הייתם מציבים אותי באותה עמדה שלוש שנים קודם הייתי מוותר על הכל, מקלל את העולם ובטח מחפש את כרטיס הטיסה הראשון להודו, אך לא זה מה שקרה הפעם. על אף שאוטוטו לא היה לי היכן לעבוד וההתקרבנות הייתה בהחלט אופציה רלוונטית, בחרתי לשבת על התחת ולשאול את עצמי את השאלות החשובות ביותר שניתן לשאול במצבים כאלה:

1. מה הבעיה?
2. מה הדבר הטוב ביותר שהבעיה הזאת הביאה איתה?
3. איזו הזדמנות הבעיה הזאת הביאה איתה?
4. מה אני רוצה?
5. מה האפשרויות שלי?
6. מה אני הולך לעשות?

אז עניתי במהרה על השאלות והחלטתי – "אני הולך לפתוח משרד במקום אחר! בפעם הראשונה בחיי אני הולך להשקיע כסף ונהל את העסק שלי בנכס מסחרי!" פתאום הבנתי שלא רחוק היום שהרצף שבניתי ב-4 השנים שקדמו לאותו רגע ישבר ושבקרוב יגיע היום שבו אני אשכרה אלך לעבודה.

עם התרגשות ופחד פתחתי יומן וסימנתי לי את התאריכים בהם אני רוצה שהיעדים יושגו. מציאת משרד שמתאים לסטנדרטים שלי, בית ארוז, הובלה לבית החדש, הובלת ציוד למשרד, שיפוץ של המשרד, חיבור לתשתיות, קנייה והשלמת חוסרים, כל היעדים כולל יעד המציין את היום בו אפתח ואקבל את הלקוח הראשון כשהמקום מושלם.

ואז, לכל יעד הגדרתי את השלבים החשובים אשר חייבים להתבצע בכדי להשיג את אותו יעד ותזמנתי את המשימות ביומן. כמובן שהדחיינות קראה לי להצטרף אליה לבירה בים אך הפעם החלטתי להקשיב לבטן ולקחת אחריות מלאה על התהליך ולקדם עניינים. סדר העדיפויות היה ברור. אז פניתי לסגור כבר באותו רגע את ההזמנות הנחוצות, לעשות סקרי שוק ובדיקת מחירים אל מול התקציב (שהגדרתי מראש כמובן), תיאמתי עם אנשי שירות והתקנות את לוח הזמנים והכנתי את כל מה ומי שאפשר וצריך לכבוד הרגעים העתידים לבוא.

ואז הגיע הזמן, הרגע בו הכל יכול לקרוס או להוביל להצלחה חסרת פשרות והפער בין השניים תלוי בין שתי גישות בהן יכולתי לנקוט.
1. הייתי יכול לחזור להיות הבוס, המנהל, זה שמתכנן ומחלק הוראות ופשוט לחרב את התוכנית. הרי מנהל חייב לקבל החלטות ואם כל ההחלטות כבר התקבלו ואין לו מה לעשות מהשעמום הוא עוד עלול לקבל החלטות שרק יעשו בלגן.
2. הייתי יכול להיות פועל פשוט, ראש קטן ולהיצמד לרשימות המטרות והמשימות שכבר ניתנו לי ע"י המנהל ורק לקחת אחריות על הצד המעשי, הביצועי על פי סטנדרטים שהוגדרו לי מראש. וזה גם מה שידעתי שאעשה.

אבל החשש היה גדול, מאוד. המון דברים בפרק זמן כל כך קצר, "אולי הגוף לא יעמוד בכל העומס הזה" חשבתי לעצמי.
וכך בעזרת חברה וקולגה פניתי למנטור, אדם שאני מעריך, וביקשתי את עצתו. הוא היה מדהים, קליל ואופטימי והוא חיזק אותי כשהוא שיקף לי את זה שתכלס זה קטן עלי, הוא הזכיר לי שלכל בעיה יש פתרון והכל יהיה בסדר. אותו מנטור היה קול פנימי שלי והוא ליווה אותי יום אחרי יום בפרויקט תובעני, קשה ומרתק של סוף והתחלה אשר שלובים זה בזה.

אז במשך שבוע ויתרתי על המנהיגות ופעלתי במסירות ובכך הפכתי למנהיג הבלתי מעורער של חיי. מיותר לציין שבמקום בו נדרשות הרבה החלטות רמת הטעויות גדלה, אך רק בזכות הטעויות שעשיתי התוצאה יצאה כל כך מושלמת והים אני כותב את הבלוג הזה מהקוק-פיט הפרטי שלי אחרי שקמתי הבוקר, אכלתי ויצאתי לעבודה.

 

 

20130702_152550 (2)

my office